גזר דין בתיק פ 114/01

1.         השתלשלות הדיון והעבירה בה הורשע הנאשם:

            עניינו של כתב אישום זה בתאונת דרכים בה מצאו מותם ארבעה נוסעי רכב, כאשר הנאשם נמצא כמי שנהג ברכב.

            כתב האישום המקורי שהוגש ייחס לנאשם עבירת הריגה ועבירות תעבורה נוספות. ביום 8/5/03 ניתנה הכרעת דין בבית משפט זה ולפיה זוכה הנאשם מעבירת ההריגה שיוחסה לו בכתב האישום, מאחר ונקבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב.

            על פסק דינו של בית משפט זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהתקבל על פי דעת רוב שופטי ההרכב, כב' השופטים א.א. לוי ו-ס. ג'ובראן, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י. טירקל (ע"פ 5302/03, מדינת ישראל נ. טל יצחק, פסק דין מיום 12/8/04). בית המשפט העליון קבע כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב. יחד עם זאת, ובהסכמת הפרקליטות הורשע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, ולא בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המקורי.

            יצוין כי פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בסוגיית זהות הנהג. בית המשפט העליון לא התערב בממצאים אחרים של בית משפט זה לענין נסיבות התאונה והנושא רלוונטי לסוגיית הענישה, כפי שעוד יפורט.

            בשים לב לפסק דינו של בית המשפט העליון, הוחזר הדיון לבית משפט זה כדי שיגזור את דינו של הנאשם בהתאם לעבירה בה הורשע.

2.         תסקיר המבחן:

            הנאשם יליד 1980 וביום התאונה היה כבן 20. הנאשם הופנה לשרות המבחן כדי שיוגש תסקיר בעניינו וזאת בטרם טיעון לעונש. שרות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם. כפי שעולה מהתסקיר, מדובר בצעיר נורמטיבי שסיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי, התגייס לשרות צבאי והועסק כטבח. סך הכל הספיק הנאשם לשרת בצה"ל שנה ו- 9 חודשים עד למועד התאונה.

            התאונה הטראגית, בה מצאו מותם ארבעה חבריו של הנאשם, קטעה את מסלול חייו. מאז התאונה סובל הנאשם מהפרעות פסיכיאטריות, תופעות של דכאון וחרדה ומצוקה נפשית, הכל כתוצאה מהתאונה. הנאשם מטופל במרפאת החוץ של המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל ואובחן כסובל ממצב דכאוני מתמשך עם סימני תגובה פוסט-טראומטיים, לרבות הפרעות שינה, חרדה, חוסר תאבון ועצבנות. כתוצאה ממצבו זה שוחרר הנאשם משרותו הצבאי ולמעשה חדל לתפקד. שרות המבחן המליץ לשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית מתאימה. כן המליץ לגזור עונש שיאפשר לנאשם להמשיך ולקבל את הטיפול הפסיכיאטרי בטירת הכרמל, שם נוצר קשר טיפולי משמעותי עם הרופא המטפל, ד"ר מנוחין (שגם העיד בבית המשפט). שרות המבחן ציין כי הטלת עונש מאסר בפועל עלול להיות הרסני ולהחמיר את מצבו הנפשי של הנאשם.

3.         הראיות לענין העונש:

            בטרם יטענו הצדדים לעונש הובאו מטעמם ראיות לענין הענישה.

            מטעם המאשימה הופיעה בבית המשפט הגב' אילנה רפאלוב, אחותו של חיים רפאלוב ז"ל, שהוא אחד מארבעת קורבנות התאונה הקטלנית. הגב' רפאלוב סיפרה לבית המשפט, והגישה בכתב את דבריה המתארים את סבלן של המשפחות אשר הארוע בו נהרגו יקיריהן, המית עליהם אסון. דבריה שיצאו מהלב תיארו את עוצמת הכאב. אין חולק כי אין בדברים אלו כדי להמחיש ולו במקצת את מידת האסון והסבל של המשפחות, העולה בהרבה על הכתוב בפרוטוקול בית המשפט.

            מטעם הנאשם העיד הרופא המטפל ד"ר מנוחין אשר הסביר את מצבו הנפשי של הנאשם, המצוי ברצף טיפול מאז התאונה ועד עצם ימים אלו, כעולה מדו"ח המעקב הרפואי שהוגש לבית המשפט. למעשה, חזר הרופא על הדברים שפורטו גם בתסקיר המבחן.

            כמו כן העיד מר דורון מזרחי שהוא מנהל סופרמרקט בטירת הכרמל, מקום מגוריו של הנאשם, וחבר מועצת העיר בישוב. העד הכיר את הנאשם כילד וכנער, תיאר אותו כדמות חיובית, בעל יוזמה ומנהיגות בקרב בני הנוער בטירת הכרמל.

4.         הטיעון לעונש:

            ב"כ המאשימה עותר לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אשר יביא לידי ביטוי את חומרת התרשלותו של הנאשם ותוצאותיה הקטלניות של התאונה. כמו כן מבקש ב"כ המאשימה לשלול את רשיון הנהיגה של הנאשם לצמיתות. ב"כ המאשימה מבקש כי בית המשפט יראה בעבירות תעבורה פשע חמור, גם אם הגדרת העבירה בה הורשע הנאשם היא רשלנות, ויביא לידי ביטוי בענישה את ההכרח להלחם בנגע הקטל בדרכים. ב"כ המאשימה מבקש מבית המשפט לאמץ בפסק דינו את אמות המידה שנקבעו בע"פ 8382/03 של בית המשפט העליון, איאד חילף נ. מדינת ישראל , פסק דין מיום 18/12/03. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון כי נאשם שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ירצה עונש של שנתיים מאסר בפועל וכן פסל את רישיון הנהיגה לתקופה של 20 שנה.

            ב"כ הנאשם מבקשת להתחשב במצבו הנפשי הקשה של הנאשם ובהמלצות שרות המבחן. הסנגורית מציינת את הנזק הנפשי החמור שיגרם לנאשם אם ייגזר עליו עונש מאסר ומבקשת כי בית המשפט יביא את הדבר בחשבון במסגרת שיקוליו ויגזור על הנאשם עונש אשר לא יהיה בו רכיב של מאסר, ולחילופין מאסר בעבודות שרות בלבד. הסנגורית אינה חולקת על הצידוק שבפסילת רישיונו של הנאשם, אם כי מבקשת שהפסילה לא תהיה לצמיתות אלא לתקופה ראויה בשים לב לעבירה בה הורשע הנאשם. בכל הנוגע למדיניות הענישה הראויה בעבירת רשלנות, מבקשת הסנגורית כי בית המשפט יאמץ את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר ניתן לאחרונה ברע"פ 4261/04, יעקב פארין נ. מדינת ישראל , פסק דין מיום 6/12/04, שם הורשע הנאשם בעבירה זהה של גרימת מוות ברשלנות ובית המשפט העליון הפחית את העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי, והעמידו על שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שרות. הסנגורית טוענת כי פסק דין זה הוא המשקף את מדיניות הענישה שקבע בית המשפט העליון למקרים מסוג זה, ובהתאם מבקשת כי פסק דין זה ינחה את בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם, וזאת ביחד עם פסקי דין נוספים שהוגשו לעיונו של בית המשפט. 

            טיעוניהם של ב"כ הצדדים פורטו בהרחבה בפרוטוקול בית המשפט ואין צורך לחזור עליהם במלואם. יצוין כי המחלוקת ביניהם היא במדיניות הענישה הראויה העולה מפסקי הדין של בית המשפט העליון, כאשר התביעה עותרת לאמץ את המדיניות שנקבעה בע"פ 8382/03 בעניינו של איאד חילף, בעוד שהסנגורית טוענת שיש לאמץ מדיניות שונה שנקבעה ברע"פ 4261/04 בעניינו של יעקב פארין. אדון במחלוקת זו בהמשך.

            הנאשם פנה לבית המשפט, תיאר את מצוקתו הנפשית, הסבל העובר עליו והצער הרב על מות חבריו, וביקש שלא יגזר עליו עונש של מאסר אשר לא תהיה לו כל תרומה למלחמה בתאונות הדרכים, ומנגד יגרום לו לנזק בלתי הפיך.