גזר דין בתיק פ 1131/06

1.         לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון, הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום ובכל המיוחס לו על פיו, ועל סמך הודאתו זו הורשע בביצוע עבירות של: הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין.

2.         על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 6/10/06, הגיעו שמואל נפתלי (להלן: " המתלונן") יחד עם אשתו, חגית נפתלי, אל בית הוריו המתגוררים בדירה השכנה לדירת הנאשם ברח' יהושוע חנקין 80, בעפולה, המתלונן החנה את רכבו מסוג טויוטה קורולה מ"ר 5842119 (להלן: " הרכב") ליד הבניין.

בשעה 17:30, או בסמוך לכך, לקח הנאשם ממחסן ביתו ג'ריקן עם חומר דליק, ירד לרחוב, שפך את החומר הדליק על הרכב, והצית אותו בעזרת מצית שהיתה עמו, כתוצאה מכך נשרף חלקו הקדמי של הרכב, הגג והחלק האחורי שלו, והנאשם עצמו נכווה בידיו ברגלו בכוויות מדרגה שניה ונזקק לטיפול רפואי ואף אושפז למספר ימים.

3.         פרטי הסדר הטיעון כפי שהוסכמו על הצדדים הינם כי על יסוד הודעתו של הנאשם יורשע בדין בעבירות שיוחסו לו ע"פ כתב האישום, יישלח לתסקיר מבחן כאשר לאחר מכן תטען המאשימה לעונש ראוי של 18 חודשי מאסר, כולל הפעלת המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד הנאשם בת"פ 1557/04, בימ"ש השלום חיפה, כך שסך כל עונש המאסר, לו תעתור המאשימה, כולל המאסר המותנה, יעמוד על 18 חודשים, ובנוסף מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח, בעוד שהסניגור יהיה חופשי לטעון כרצונו לכל רכיבי העונש. עוד הוסכם ע"פ אותו הסדר טיעון כי אם יגזור ביהמ"ש על הנאשם עונש מאסר, מבקשים שני הצדדים להמליץ לשירות בתי הסוהר ליתן לנאשם את הטיפול הנפשי המתאים לו, לו הוא זקוק.

4.         לאחר קבלת תסקיר המבחן, וביום שנועד לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ביקש הנאשם לצרף לתיק זה, בהסכמה, תיק פלילי 3413/04 בימ"ש השלום נצרת, על פיו הואשם הנאשם בעבירות של גניבת רכב, עבירה בניגוד לסעיף 413 ב לחוק העונשין, פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ו לחוק העונשין, זיוף סימני זיהוי של רכב עבירה על סעיף 413 ט לחוק העונשין וגניבה מרכב עבירה על סעיף 413 ד לחוק העונשין.

גם במסגרת התיק המצורף, הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון לפיו הוסכם על עונש של 6 חודשי מאסר אשר בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ירוצו בעבודות שירות, אולם משצורף התיק לתיק זה, ברור לצדדים כי אין מקום עוד לעבודות שירות, וכי המאשימה תבקש להטיל את אותם 6 חודשים שהוסכמו, אולם במצטבר לעונש שיוטל בתיק זה, בעוד שהסניגוריה תטען ככל שיעלה על רוחה גם בעניין זה. הנאשם שב והודה בפני בימ"ש זה בכל המיוחס לו על פי כתב האישום בתיק המצורף,ועל סמך הודאתו הורשע בעבירות הנ"ל בהן הואשם, כאמור, ע"פ כתב האישום, בתיק שצורף.

5.         מתסקיר המבחן, של שירות המבחן למבוגרים, אשר הוגש בעניינו של הנאשם, עולה כי המדובר בנאשם שהינו כיום בן 27 וחצי, רווק, אשר עד למעצרו התגורר בבית הוריו בעפולה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד במגמה מקצועית בבית ספר עמל אולם לא השלים את חובותיו לקבלת תעודה מקצועית. הנאשם עשה שירות צבאי מלא.

עוד עולה מהתסקיר כי בסוף שנת 2003, נפצע הנאשם בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב המשפחה, והוא עצמו נפצע ונחבל בראשו, בצווארו ובאחת מרגליו.

ע"פ האמור בתסקיר וגם ע"פ דברי אבי הנאשם, אשר העיד כעד אופי מטעם ההגנה, מאז התאונה חל מפנה שלילי בהתנהגותו של הנאשם, סבל מהתפרצויות זעם בלתי נשלטות, חוסר שקט, חרדות והפרעות קוגנטיביות, הסתגרות בבית ולדבריו סבל מכאבי ראש ומחושים רבים אחרים.

הנאשם מסר בפני שירות המבחן כי מאז התאונה החל משתמש בסמים (מריחואנה וגראס), לטענתו, כדי לשכך את כאביו ומתוך חשש להתמכר לתרופות הרגעה שניתנו לו על ידי הרופאים.

באשר לעבירה נשוא כתב אישום זה, הודה הנאשם בפני שירות המבחן בביצועה, והסביר זאת כי המדובר באקט דמונסטריטיבי אשר מטרתו היתה הפעלת לחץ על אמו באופן אשר אמור היה לגרום לה להיענות לדרישותיו לרכוש עבורו מכונית. לטענתו, הבחירה ברכבו של המתלונן היתה אקראית.

שירות המבחן מסכם את מצבו של הנאשם ומציין כי המדובר בבחור צעיר, אשר בעקבות תאונת דרכים טראומטית התדרדר מצבו הנפשי והגופני והוא נאלץ להתמודד עם מציאות חיים חדשה, תחושת אובדן מוגבלות, חוסר אונים וחרדות, התקפי זעם בלתי נשלטים של הנאשם מקשים על סביבתו ומשפחתו ומותירים אותו דחוי ומבודד.

להערכת שירות המבחן, התייחסות הנאשם לעבירה הנדונה נעדרת תובנה באשר למידת חומרתה.

באשר לטיפול בנאשם, סבור שירות המבחן כי מסגרת פתוחה כשל שירות המבחן אינה מתאימה לצרכיו הטיפוליים של הנאשם, וכי הנאשם מתאים לטיפולם של שירותי בריאות הנפש. במצב דברים זה והצורך להצבת גבולות להתנהגותו הבעייתית, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית במסגרת שירות המבחן בעניינו של הנאשם.

6.         ב"כ המאשימה הגיש כראיות לעונש מטעם המאשימה את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, שני לוחות תצלומים, באחד מהם תמונתו של הנאשם כאשר שתי רגליו ושתי ידיו חבושות. בשני שני צילומים המציגים מיכל פלסטיק שרוף עם חומר דליק ומצית. כן הגיש ב"כ המאשימה מסמך רפואי המאשר כי לנאשם נגרמו בעקבות מעשה ההצתה שהוא ביצע, כוויות מדרגה שניה בגפיים וכי הוא טופל בקשר לכך והיה מאושפז למספר ימים.

גם הסניגור הגיש חומר רפואי שמתעד את הכוויות שמהם סבל הנאשם, כמו כן הגיש חומר רפואי נוסף המעיד על מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם וחומר של המוסד לביטוח לאומי, ממנו עולה כי לנאשם נקבעה נכות צמיתה בשיעור 40% בשל תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD).

בנוסף, העידה ההגנה כעד אופי את אביו של הנאשם, אשר מסר בעדותו כי ההתדרדרות בהתנהגותו של הנאשם והסתבכותו בביצוע עבירות החלה לאחר תאונת הדרכים בה הוא נפגע.

8.         באשר לעונש, טען ב"כ המאשימה כי עבירת ההצתה הינה חמורה בשל הסכנה שהיא יוצרת, בשל כך שבמקרים של הצתה יודעים כיצד הדברים מתחילים אבל אין יודעים כיצד הם מסתיימים, והראיה לכך שהנאשם עצמו נפגע פגיעות חמורות כתוצאה ממעשה ההצתה, דבר שבוודאי הוא לא חזה מראש. ב"כ המאשימה הפנה בעניין זה לדברי ביהמ"ש העליון בע"פ 8418/04, רוברט דוידוב נגד מדינת ישראל.

עוד ציין ב"כ המאשימה, כי גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מעיד על כך שאין זאת הסתבכותו הראשונה.