גזר דין בתיק פ 1128/06

כנגד הנאשם, סיאני נוג'ידאת (להלן: " הנאשם"), הוגש כתב אישום על פיו יוחסו לו העבירות הבאות:

[1]        סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, - עבירה לפי סעיף 332 (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק").

[2]        חבלה במזיד ברכב, - עבירה לפי סעיף 413 לחוק.

מן העובדות שבכתב האישום עולה כי, המתלונן היה במועדים הרלוונטים נהג אוטובוס הסעות שמספרו - 00-342-14 (להלן: " האוטובוס").

ביום 19/10/05, הסיע המתלונן תלמידים, עימם נמנה גם הנאשם, אל בית הספר בכפר סכנין. במהלך הנסיעה פרץ ריב בין הנאשם לתלמיד אחר. המתלונן הפריד בין השניים וביקשם לשבת בנפרד זה מזה. הנאשם סירב והחל להתווכח עם המתלונן. המתלונן התקשר לאחראי על ההסעות בבית הספר, והלה אמר לו להוריד את הנאשם מן האוטובוס, המתלונן עשה כן.

בהמשך אותו יום, הגיע המתלונן עם האוטובוס לכפר בועינה נוג'ידאת, בו מתגורר הנאשם. כאשר הגיע לכניסה לכפר, המתין לו שם הנאשם ובעוד האוטובוס בנסיעה, השליך לעברו אבן אשר פגעה בשמשה הצדדית שמאלית של האוטובוס והשמשה התנפצה. במעשיו אלה השליך הנאשם אבן לעבר האוטובוס בכוונה לפגוע בו ובמתלונן שנהג בו ואף חבל במזיד באוטובוס.

כבר במהלך הישיבה הראשונה בה קויימה ההקראה, הסכימו הצדדים על תיקון כתב האישום. הנאשם הודה בכתב האישום ובשל גילו נמצא כי, ביצע את העבירה והוא נשלח לקבלת תסקיר.

תסקיר קצין המבחן:

תסקיר ראשון הוגש ביום 20/12/06, ממנו למדתי כי, הנאשם כבן 18 שנים, בן למשפחה מוצא ערבי מוסלמי, ותושב הכפר בועיינה נוג'ידאת. משפחת המוצא מונה זוג הורים ו- 6 ילדים בגילאים 23-3. האב עובד לפרנסתו כקבלן לעבודות חפירה. האב טען כי, התנהגותו של הנאשם בעת ביצוע העבירה הינה חריגה לנורמת המשפחה וטען כי, ההתייחסות של האחרים אל הנאשם כאל תלמיד בדוואי היחיד שנוסע באוטובוס כאשר כל יתר התלמידים הינם בנים למשפחות "פלאחים", וזאת על רקע מתיחות העוברת מדור לדור בין שני המחנות, היא אשר תרמה לאירוע. האם עקרת בית. כל הילדים סמוכים על שולחן ההורים. קיימת מערכת יחסים חמה ותומכת בין בני המשפחה. הנאשם רואה בהוריו דמות חיובית להזדהות. איש מבני המשפחה אינו מעורב בפלילים. בחודש 6/06, סיים לימודיו התיכוניים, ומאז עובד כמפעיל מחפרון באילת.

קצין המבחן סבור כי, הנאשם בעל רמת תפקוד ממוצעת, אשר פעל לפי נורמת התנהגות מקובלות ביסודן, מצוי בשלב גיבוש עצמי וחיפוש זהות, כיום חש בלבול וחוסר שלמות.

לא נמצאו כל קווים עבריינים באישיותו. הרקע למעורבותו בעבירה זו, נובע מתחושת דימוי עצמי פגוע וקורבנות. הנאשם מצא בזריקת האבן, פורקן לכעס וסיפוק מידי ליצר הנקם.

הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירה, תוך ביטוי לתחושת קורבנות ותיאר יחסים מתוחים בינו לבין התלמידים האחרים שנסעו בהסעה בשל היותו הבדוואי היחיד. מתיחות שגברה, לדבריו, לאחר שסיפר לאחד הילדים, שהוא מתכוון להתגייס לצה"ל. הנוסעים בהסעה כינו אותו בשם "בדוואי בוגד".

הנאשם טען כי, המתלונן אשר עצר את האוטובוס בצד הדרך הצטרף לתלמידים בכך שציין כי, הבדוואים אכן בוגדים וביקש מהנאשם לרדת מהאוטובוס, חש מקופח מכך שהמתלונן הכריח רק אותו לרדת ולא יחד עם התלמיד הנוסף. הוא נאלץ לרדת והלך ברגל.

הדגיש את רצונו להתגייס לצה"ל, וביקש לזרז את ההליך הפלילי כדי לאפשר לו להתגייס למג"ב.

קצין המבחן ערך בירור אצל שלטונות צה"ל, שם נמסר לו כי, עבר פלילי כלשהוא אף ללא הרשעה מונע גיוס למג"ב. באשר לגיוס ליחידות אחרות, הרי שכל מקרה נשקל לגופו כולל השאלה, אם קיימת הרשעה או לא.

הנאשם לא ביטא נזקקות טיפולית. קצין המבחן התרשם כי, הנאשם מסוגל לשמור על רמת התנהגות מקובלת.

באשר להרשעה, קצין המבחן התקשה לנקוט עמדה, יחד עם זאת המליץ על עונש של עבודות של"צ.

תסקיר משלים הוגש בענינו ביום 21/1/07, ממנו עולה כי, הנאשם למד את הלקחים הנדרשים ממעורבותו בעבירה, הבין שפעל מתוך סערת רגשות ולא מתוך שיקול נכון. קצין המבחן סבור כי, הרשעה יכול שתפגע בגיוסו לצה"ל, אולם לא בהכרח תמנע גיוסו.

קצין המבחן המליץ שלא להרשיעו לצד הטלת ענישה בעלת אופי שיקומי חינוכי, כגון צו לשרות תועלת הציבור בהיקף של 350 שעות. הנאשם צעיר לימים, ללא הרשעות, כך שהרשעה יכול שתפגע בעתידו ומימוש תוכניותיו. תוכן תוכנית של"צ.