גזר דין בתיק פ 1109/04

א.         מבוא :

הנאשם, אברהים בן עבד כעבייה (להלן - " הנאשם"), הועמד לדין והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, - עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - " החוק").

מן המתואר בכתב האישום, אשר עובדותיו הוכחו בפני,  עולה כי, הנאשם  ועוסמת כעבייה (להלן - " המתלונן"), הינם שכנים המתגוררים בכפר כעבייה. מערכת היחסים החברית ביניהם התערערה על רקע סכסוך קודם שפרץ ביניהם. בתאריך 11/7/04 בסמוך לשעה 20:00, הגיע המתלונן לבקר את הנאשם בביתו. באותו מעמד הנאשם נטל בלא סיבה של ממש, סכין מטבח והתנפל על המתלונן, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, דקר באמצעותה דקירה ראשונה בצד שמאל בחזהו של המתלונן. לאחר הדקירה הראשונה, המתלונן ניסה למנוע את דקירתו בשנית על ידי הנאשם, ותוך כדי התגוננותו נפצע בידו השמאלית ונגרמה לו פגיעה. הנאשם שב ודקר את המתלונן פעם נוספת בצד שמאל של חזהו. הנאשם ברח מהמקום מבלי להגיש למתלונן עזרה.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן פצעים וחבלות חמורים, הוא אושפז בבית חולים "העמק" ונזקק לטיפול רפואי. בין היתר נגרמו למתלונן פצעי דקירה בבית החזה ופצעי חתך בידו. המתלונן נותח בהרדמה ונזקק לאשפוז.

הנאשם הורשע לאחר שנשמעו כל הראיות והכל כמפורט בהכרעת הדין.

ב.         טיעוני הצדדים לעונש :

ב"כ המאשימה הצביעה בטיעוניה על מדיניות הענישה המחמירה המקובלת בעבירות של אלימות ושימוש בסכינים. הפנתה לגיליון חדר מיון והודעת המתלונן בבית המשפט, המתייחסים לנזקים ולחבלות הקשות שנגרמו למתלונן. ביקשה לתת ביטוי לנסיבות החמורות של המקרה ולמצבו של המתלונן, ולזקוף את הנזקים לחובתו של הנאשם, תוך החמרה בענישה.

לנאשם עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של פריצה ועבירת אלימות, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, בגינה הוטל עליו מאסר על תנאי. התובעת ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי, קנס משמעותי ופיצוי למתלונן.

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי, על אף הרשעת הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, נסיבות האירוע כפי שתוארו, התרחשו בפתח ביתו של הנאשם, אינן מצביעות על המקרה הקלאסי של העבירה. לדבריו, נסיבות המקרה חייבו את הנאשם לפעול כפי שפעל. מאז האירוע ועד היום לא היה כל אירוע חריג בין משפחת המתלונן למשפחת הנאשם על אף שהינם שכנים וקרובי משפחה. נכבדים מן הישוב מנסים לעשות שלום בין המשפחות. הנאשם שכיום הינו בן - 29, עוד משחר ימיו מצא לנכון לתרום את חלקו לחברה ולסביבה , הוא התנדב במשטרה ולאחר מכן שירת 9 חודשים בצה"ל. הנאשם השתחרר מן השרות עקב אירוע טראומטי וחוו"ד של קצין בריאות הנפש בצה"ל. 

הנאשם התחתן וחייו עלו על סרטון, העבירה אותה ביצע כלפי בת הזוג היתה כתוצאה מהצטברות מטענים רגשיים בין בני הזוג, כיום בני הזוג פרודים ובהליכי גירושין.

המפגש המצער בין המתלונן לנאשם היה תוצאה של התנהגות בעידנה דריתחא. הנאשם בן למשפחה נורמטיבית, אביו ואחיו שירתו בצה"ל והינם משכילים, אימו של הנאשם אינה בקו הבריאות.

אין למצות את הדין עם הנאשם. יש לתת לו הזדמנות, במיוחד לאור העובדה כי הוא מתעתד להתגרש מאשתו. קיים צורך שלא לערער את היחסים בין שתי המשפחות לאחר שנרגעו הרוחות.

ג.         שיקולי ענישה :

ככלל, עבירות אלימות קשות הן תופעה שיש לשרש. ההגנה על זכויות האזרח לשלמות הגוף הינו ערך מוגן. התנהגות אלימה בכל דרך, הינה נורמת התנהגות אסורה ומפניה יש להגן על החברה על ידי מסר ברור לכל, כי עונש חמור יוטל בגין התנהגות אלימה שגרמה נזק גוף.

לא אחת נאמר כי, שימוש בסכין "כמכשיר" לפתרון סכסוכים בין בני אדם הינה "תת תרבות" שאין להשלים עימה ויש למגרה. הוא הדין גם כאשר הסכין משמשת לא רק לפתרון סכסוכים אלא לשם "פתרון" מסוג אחר. ברור כי הדעת איננה סובלת פגיעה כה קשה בסדר הציבורי, ובחובה להגן על הציבור מפני פגיעת חמומי מוח הנוטים להשתמש בסכין בקלות דעת ובשעת רתיחה, כפתרון מהיר ומסוכן.

העבירה בה הורשע הנאשם הינה חמורה. הקלות הבלתי נסבלת שבה מוכן אדם לדקור ולחתוך בגופו של משנהו, בגין דברים של מה בכך, דורשת הגנה והרתעה.

על חומרתן של עבירות אלה, עמד בית המשפט העליון בע"פ 259/97, בשתאוי סובחי נ' מדינת ישראל, תק-על 98 (2) 308, עמ' 309:

"אשר לעונש: נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי - דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי המשפט. תת תרבות הסכין, כפי שאמרו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית האסורים לתקופות שנים. אכן, המערער הוא אדם בן חמישים ושתיים, ואין זה מקובל שאדם בגילו יעשה כמעשים שבגינם הורשע. ואולם, משעשה ייענש. אם כך ככלל, לא כל שכן בשים לב לעברו, עבר שאינו קל והכולל עבירות מסוג העבירות נושא הדיון".