גזר דין בתיק פ 1086/05

1.         כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: עבירה של ניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן : "החוק"), עבירה של הובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק  ועבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון ולפיו, יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף עבירות רבות וחמורות יותר שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

2.         העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן :

על פי עובדות האישום הראשון, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה בשנת 2002, במסגרת פעילותו של הנאשם בארגון גדודי חללי אל אקצא, ביחד עם אחרים, הוביל באמצעות עגלה וחמור, טיל מסוג "עין אלקצר" אל בית להיה, שם כיוונו אותו לעבר העיר שדרות וירו את הטיל בכוונה להרוג ישראלים המתגוררים בשדרות.

שיגור הטיל לא צלח והוא נפל בתוך שטח רצועת עזה.

על פי עובדות האישום השני, במועד שאינו ידוע למאשימה בשנת 2002, באזור בית חנון שברצועת עזה, הנאשם, במסגרת פעילות בארגון גדודי חללי אל אקצא, הוביל, ביחד עם אחר, שני מטעני חבלה במקום שסברו שיעבור סיור של חיילי צ.ה.ל, זאת בכוונה להפעיל המטענים כאשר יגיעו החיילים למקום  בכוונה להמיתם.

התוכנית לא צלחה, מאחר ובאותו מועד סיור חיילי צ.ה.ל לא הגיע לאותו מקום. הנאשם ואחרים פירקו את מטעני החבלה והעבירו אותם למקום מסתור.

3.         ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עמד על נסיבות ביצוע העבירות, כעולה מכתב האישום המתוקן.

לדבריו, מעשי הנאשם בוצעו כנגד בטחון מדינת ישראל ואזרחיה. הנאשם שם לו למטרה לפגוע במדינה ובאזרחיה, כאשר רק מסיבות שאינן תלויות בו, לא פגע באזרחים.

עוד טוען ב"כ מאשימה, כי מעשי הנאשם הם מהמסוכנים והחמורים ביותר של הנחת מטענים וירי טיל, כאשר ניסיון החיים מלמד, כי בפעולות דומות לפעולות הנאשם קיפדו את חייהם חיילים ואזרחים רבים.

לדבריו, אדם כדוגמת הנאשם הוא בבחינת פצצה מתקתקת ויש לגזור עליו את העונש המירבי, זאת למען הרתעת חברי הנאשם.

עוד טען  ב"כ המאשימה  כי יש לתת את הדעת בגזירת הדין גם לעקרון הגמול, שכן בגזירת העונש המירבי על הנאשם, יש סיכוי כי הדבר יוביל להקלת מה בסבלם של משפחות רבות בישראל, שנפגעו ממעשים דומים למעשי הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, הדומה למאסר המירבי בגין עבירות אלו, ומאסר על תנאי.

4.         ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען כי אינו מקל ראש במעשי הנאשם, אולם מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם, שאינו חלק מהפעילות הצבאית האינטנסיבית השוררת ברצועה כנגד כוחות הביטחון הישראלי.

            לטענת ב"כ הנאשם, שני האישומים בכתב האישום המתוקן מתייחסים לשנת 2002, כאשר הנאשם נעצר ביום 23.8.05, דהיינו שחלפו שלוש שנים מעת ביצוע העבירות. במשך שלוש שנים אלו, הנאשם לא נטל חלק בלחימה השוררת ברצועה, ודווקא כאשר הלחימה ברצועה התגברה, הפך הנאשם לאדם נורמטיבי ולא הסתבך עם החוק.

            כמו כן, לנאשם לא יוחסה עבירה של חברות בארגון טרור, דבר המבסס את הטענה של העדר רקע אידיאולוגי למעשי הנאשם. לדברי ב"כ הנאשם, מעשי הנאשם בוצעו על רקע קבלת טובת הנאה בדמות  קופונים של מזון מהארגון, כדי לתמוך במשפחתו, זאת לאור המצב הכלכלי הקשה ברצועה.   

לטענת הסנגור, מעשה הירי, בו לקח חלק הנאשם, המיוחס לו באישום הראשון, ואשר לא צלח, מעיד על מעשה חובבני ועל כי אין מדובר בחוליה מאורגנת, זאת להבדיל ממקרים אחרים.

            כמו כן, מדובר בסוג נשק לא מוכר, מאולתר, לא תקני.