גזר דין בתיק פ 1064/05

1.         הנאשם הורשע ביום 28.07.05 בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.         פרטי האירוע שהביאו להרשעת הנאשם נדונו בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית ייאמר כי ביום 01.05.05 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, דקר הנאשם בסכין את שכנו אלי אלמליח (להלן: "המתלונן") ארבע דקירות בגבו ובכתפו וגרם לו לחבלה חמורה שלא כדין, וזאת על רקע סכסוך קודם.

3.         ב"כ המאשימה מבקש להחמיר בעונשו של הנאשם, ולהטיל עליו עונשים מרתיעים בהתאם להלכות המתייחסות למי שעושה שימוש בסכין לשם פתרון סכסוכים.  לטענת המאשימה פרובוקציה זו אחרת של המתלונן ואפילו תקיפה מצידו לא היה בהם ולו ראשית צידוק לדקירה חמורה. מעשיו של הנאשם חרגו מגדר הגנה עצמית והפכו לתקיפה שמטרתה להעניש את המתלונן.

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש מרתיע שיתבטא במאסר בפועל לתקופה ארוכה ובמאסר מותנה לתקופה ממושכת.

4.         ב"כ הנאשם מבקש להורות על שחרורו של הנאשם ולהסתפק בתקופת מעצרו כעונש הולם את העבירות בהן הורשע. כל זאת בשל הנסיבות המיוחדות בהן בוצעו העבירות כפי שפורט בהכרעת הדין. ב"כ הנאשם מציין כי הנאשם הורשע לאחר שנדחתה טענתו להגנה עצמית, וזאת על אף שנתקבלה גרסתו כי סבל מהתנכלות ורדיפה מצד המתלונן וחברתו. הנאשם הגיש בעבר תלונה כנגד המתלונן עקב אלימותו של האחרון, תלונה שלא טופלה עד למתן עדות המתלונן בבית המשפט.

הסנגור מבקש להתחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, (להבדיל מהמתלונן), נתון   במעצר במשך ארבעת החודשים האחרונים. עוד הוא מדגיש בטיעוניו כי הנאשם עצמו הותקף במהלך הארוע וספג מכות נמרצות ונגרמו לו חבלות קשות בפניו.

בנוסף וכשיקול נוסף להקל עם הנאשם מציין הסנגור את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, אשר המגדל שלושה ילדים קטינים שאימם אינה תושבת ישראל. בהעדרו טופלו הילדים ע"י סבתם שהיא עצמה עיוורת ואחד הילדים הוצא ממשמורתו והועבר לטיפול מוסדי.

5.         הנאשם הורשע למעשה על פי גרסתו, אשר אומצה על ידי בית המשפט ונתקבלה כמהימנה תוך דחיית הגרסה שהובאה על ידי עדי התביעה, ובראשותם המתלונן.

כפי שנקבע בהכרעת הדין, הותקף הנאשם ע"י המתלונן וחברתו, בעת שיצא מביתו בשעת ערב מאוחרת, ועשה דרכו במסדרון חשוך לכיוון היציאה מהבניין בו הוא מתגורר בשכנות למתלונן.

הנאשם טען להגנה עצמית וטענתו נדחתה לאחר שנמצא כי תגובתו, תוך שימוש בסכין שנשא על גופו, לא היתה מידתית וסבירה בנסיבות העניין, אף שנועדה להדוף מתקפה מצד המתלונן.

לנאשם לא רק נשקפה סכנה לגופו ולשלומו אלא שבפועל הוכח כי הוכה נמרצות ע"י המתלונן, ועל כך העידו תמונותיו (חלק מת/16).

הנאשם סבל קודם לאירוע זה מהתנכלויות המתלונן ומאלימותו ואף הגיש שבועיים קודם לכן תלונה במשטרה. תלונה זו החלה להחקר אך לא הניבה תוצאות שהיה בהן כדי להגן על הנאשם ולהפיג חששותיו מפני המתלונן.

יש לציין עוד כי למתלונן עבר פלילי עשיר, לרבות בעבירות אלימות, בעטין ריצה גם תקופת מאסר, ואלימותו שהיתה ידועה לנאשם הוסיפה לחששותיו.

עם זאת, הנאשם מצא לנכון להצטייד בסכין כדי לקדם פני מתקפה מצד המתלונן, למרות שהאלימות שכוונה כלפיו קודם לכן לא הגיעה לכדי סכנת חיים, ומיהר להשתמש בסכין כאמצעי ראשון כדי להדוף את המתקפה, באופן בלתי סביר ונמהר.

אף שמדובר באדם בעל גוף, לא ניסה הנאשם להדוף את המתלונן וחברתו בדרך אחרת. יש לציין עם זאת כי בזמן הדקירה עשה הנאשם שימוש בידו הימנית, שאיננה היד השולטת,  כשלטענתו, ידו השמאלית רותקה לקיר ע"י המתלונן וחברתו. למרבה המזל, תוצאת הדקירה שעלולה היתה להיות קטלנית, לא היתה חמורה ביותר. למתלונן נגרמו פצעי דקירה שטחיים באיזור הגב והכתף, בצילום אובחן כסובל מחזה אוויר מינימלי. המתלונן שוחרר לאחר קבלת טיפול ראשוני לביתו לאחר שסירב להתאשפז ולקבל טיפול נוסף והחלים בכוחות עצמו מן הפגיעה.

לטענת המאשימה כי התנהגות הנאשם עלתה כדי תקיפה שמטרתה להעניש אין כל בסיס בחומר הראיות. לאחר שדקר את המתלונן והצליח להשתחרר ממנו ברח הנאשם לדירתו. היה זה דווקא המתלונן שדלק אחריו לדירתו וניסה להמשיך במיתקפה.

6.         אין צורך להכביר מילים על חומרתה ומסוכנותה של תופעת השימוש בסכין.

ההלכה בעבירות מסוג זה ידועה ומחייבת הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. "יש לשרש את תת-תרבות הסכין מחיינו, וחובה היא המוטלת על בית-המשפט להרים את תרומתו למלחמה קשה זו שבאלימות אשר פשטה במקומותינו. הטלת עונשים קלים - יחסית לנדרש - על מי שמפרים צו של לא-תנעץ-סכין-בגוף-הזולת מחטיאה את המטרה ואת שאיפתנו לעקירה מן השורש של התופעה הפסולה הזו. דעתנו היא אפוא שיש להחמיר בעונשו של המשיב. בה-בעת, נוסיף ונזכור כי מעשהו הקשה של המשיב בא לאחר שהמתלונן "התחיל" במריבה, ויש להביא גורם זה במניין הגורמים שבשיקלולם מביאים לצורך להחמיר בעונשו של המשיב..."  

(ראה: ע"פ 6720/04 - מדינת ישראל נ' עסאם זחאיקה . תק-על 2004(4), 519 ,עמ' 520).