גזר דין בתיק פ 1063/06

השופטת ר. יפה-כ"ץ, אבד:

1.         בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשמים והם הודו והורשעו בהתאם לכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל המלצה לעניין העונש.

            בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים עולה, כי במועדים הרלבנטים לכתב האישום ביקר הנאשם מס' 1 רבות בדירה בשדרות, שם התגוררה ש.ע. (ילידת 19/3/88, להלן: "המתלוננת"), שהיתה באותה עת עדיין קטינה.

            סמוך לפני תחילת שנת 2006, נוצרו קשרי ידידות בין המתלוננת לבין הנאשם מס' 1 ובין היתר הציע הנאשם מס' 1 למתלוננת לסייע לה ללמוד נהיגה. לצורך כך נפגש הנאשם מס' 1 ביחד עם הנאשם מס' 2 עם המתלוננת מספר פעמים בשדרות והשניים סייעו למתלוננת ללמוד למבחן התאוריה.

            כמו כן הגיעו הנאשמים מספר רב של פעמים לשדרות באותה תקופה ברכבו של הנאשם מס' 2 (להלן: "הרכב"), כדי להיפגש עם המתלוננת, לנסוע לחוף זיקים וללמדה לנהוג ברכב.

            ערב אחד במהלך חודשי החורף, בסמוך לשעה 19:00, במועד מדוייק שאינו ידוע למאשימה, אספו הנאשמים את המתלוננת לרכבו של הנאשם מס' 2, והשלושה נסעו יחד לחוף זיקים. הנאשמים ישבו בכסאות הקדמיים והמתלוננת ישבה באמצע המושב האחורי. כשהגיעו לחוף הים, עצר הנאשם מס' 2 את הרכב. המתלוננת ביקשה מהנאשמים שיסעו לתחנת דלק משום שרצתה לרכוש סיגריות, אולם הנאשמים התנגדו והציעו למתלוננת לקחת סיגריות מקופסת הסיגריות של הנאשם מס' 2.

הנאשם מס' 1, אחז ברגליה של המתלוננת והניחם מתחת למושבי הרכב הקדמיים וזאת כדי למנוע ממנה לברוח, ודחף אותה לאחור כך ששכבה על המושב. הנאשם מס' 1, שישב במושב הנוסע שליד הנהג, הסתובב לעבר המתלוננת וכשהוא מעליה, ליקק אותה בלשונו בכל פניה ובעורפה. המתלוננת ניסתה להתחמק מהנאשם מס' 1 ודרשה ממנו שיפסיק את מעשיו, אולם הנאשם מס' 1 התעלם מדבריה. אז הרים הנאשם מס'1 את הסוודר שלבשה המתלוננת ואת חולצתה ונישק את חזה ואף הרים את חזייתה. המתלוננת ניסתה לדחוף את הנאשם מס' 1 מעליה והחלה לבכות, אולם הנאשם 1 אחז בידיה בכוח מאחור ומנע ממנה לזוז. הנאשם מס' 1 עבר לשבת במושב האחורי מעל המתלוננת, פשט את מכנסיו ותחתוניו וקירב את איבר מינו לפיה של המתלוננת. אולם, המתלוננת הזיזה את ראשה וניסתה להתחמק ממגעו של הנאשם מס' 1. הנאשם מס' 1 אחז בראשה של המתלוננת בידו וניסה לפתוח את פיה, כשהוא אוחז באיבר מינו בידו השניה ומנסה להחדירו לפיה באותה עת, אולם המתלוננת סגרה את הפה בחזקה והדבר לא עלה בידו.

            הנאשם מס' 1 ניסה לפתוח את חגורת מכנסיה של המתלוננת, אולם הדבר לא עלה בידו ואז הכניס את ידו מתחת למכנסיה של המתלוננת ומתחת לתחתוניה. המתלוננת דרשה מהנאשם שיפסיק אולם הנאשם מס' 1 התעלם מכך ואמר לה לשתוק ונגע באיבר מינה ואף צבט אותו. המתלוננת בכתה, אך הנאשם המשיך במעשיו. הוא אחז בידה של המתלוננת והניחה על איבר מינו והזיז את ידה על איבר מינו כשהוא גם מנשק את המתלוננת וממשש את חזה. כל אותה עת, ניסתה המתלוננת להרחיק את ידה מהנאשם מס' 1, אולם הדבר לא עלה בידה.

            במהלך מעשיו של הנאשם מס' 1, נגע הנאשם מס' 2 בחזה של המתלוננת ומישש אותו.

            הנאשם מס' 1 הפסיק את מעשיו רק לאחר שהגיע לסיפוק מיני ואז התלבש והנאשמים הסיעו את המתלוננת לתחנת אוטובוס סמוכה לביתה.

            נוכח המעשים האמורים, נקבע בהכרעת הדין, כי הנאשם מס' 1 ביצע במתלוננת מעשים מגונים לצורך ביזוי וסיפוק מיניים וניסה לבצע בה מעשה סדום ללא הסכמתה ובעת שהיה נוכח עמו אדם אחר שחבר עמו, ולכן הרשענו אותו בעבירות של נסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) + 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין.

            באשר לנאשם מס' 2 קבענו, כי במעשים האמורים לעיל ביצע במתלוננת מעשה מגונה לצורך סיפוק וביזוי מיניים ללא הסכמתה ובעת שהיה נוכח עמו אדם שחבר עמו, ולכן הרשענו אותו בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין.

2.         לבקשת הסנגורים ביקשנו משירות המבחן שיכין תסקירים על הנאשמים.

            באשר לנאשם מס' 1:

            מהתסקיר שהוגש בענינו של הנאשם מס' 1 עולה, כי הנאשם בן 24, רווק, תושב הרשות הפלשתינאית אשר ב-10 השנים האחרונות מתגורר בישראל, על פי צו של בימ"ש. לדבריו, בקשתו לקבלת אזרחות ישראלית נמצאת בטיפול.

            הנאשם מס' 1 סיים 6 שנות לימוד ולטענתו, יצא בגיל צעיר לסייע לפרנסת המשפחה בשל מצבה הכלכלי הירוד. כשהיה ילד עזב אביו (מסיבות המפורטות בתסקיר) את שטחי הרשות הפלשתינאית והנאשם ושני אחים עברו עמו להתגורר בארץ. שני אחים נוספים ואמו נשארו לגור ברשות הפלשתינאית. אביו של הנאשם עזב גם את ישראל וגר בחו"ל במשך תקופת מה, ורק לאחרונה שב להתגורר בארץ. האב נשוי לשתי נשים נוספות ושרות המבחן התרשם מקשר קונפליקטואלי בין השניים על רקע כעסים של הנאשם סביב תחושת נטישה, על פי תפיסתו, של האב אותו ואת משפחתו.

            בטרם מעצרו של הנאשם מס' 1, הוא התגורר חלק מהזמן בבית אחיו רמי, ותקופות מסוימות עבד כפועל ושכר דירה בשדרות.

            ביחס לעבירה נשוא כתב האשום, טען הנאשם בפני שרות המבחן, כי לא היה שימוש בכוח כלפי הקורבן, כשלדבריו " הקורבן גירתה אותו מינית ועל רקע זה בוצעו העבירות. לדבריו לא סבר כי מעשיו יובילו לניהול הליך פלילי כנגדו". על רקע דברים אלה, נשאל הנאשם פעם נוספת לגבי עמדתו באשר למעשים נשוא כתב האישום, והוא שב והודה בפנינו בכל המעשים והעבירות המפורטים בכתב האישום.

            שרות המבחן התרשם, כי הנאשם איננו ער לחומרת מעשיו ונראה, כי תופס את עצמו כקורבן למול התנהגותה המפתה של הקורבן האמיתי, המתלוננת. עוד סבר שרות המבחן, כי הנאשם נוטה להשתמש במנגנוני הגנה וכי יש לו עיוותי חשיבה רבים, למשל, שכך נוהגים כולם וכי התנהגותו בארועים היתה גברית. כל זאת, בניגוד להצהרותיו המילוליות שהיה מודע לכך שפגע בקורבן ומכאן שהוא מוכן לסייע לה, לפצות אותה כספית, וללוות אותה לטיפולים בבית החולים הפסיכיאטרי.