גזר דין בתיק פ 1062/04

לגבי הנאשם מס' 1

1.         הנאשם מס' 1 משה רוימי (להלן:"הנאשם"), הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן:

החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד-עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973, המסתייע ברכבו לפשע-עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש),תשכ"א-1961.

2.         על פי הודאתו של הנאשם, עובר ליום 7/3/04, החזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של כ-2 ק"ג. הסם נמצא בתוך מזוודה שהוטמנה בתא המטען של רכב מסוג מיציבושי קריזמה, מ.ר 17-128-77 (להלן:"הרכב"), בו נהג הנאשם כשלצידו יושב נאשם מס' 2.

3.         ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם, לאור העובדה שמדובר בסם מסוג קוקאין, בהתחשב בכמותו, ובהתחשב במדיניות הענישה המחמירה ביחס לעבירות סמים בכלל, שמלאכת איתור העבריינים בהן קשה ותפיסתם מצריכה משאבים כלכליים.

לאור חומרתן של העבירות, והאינטרס הציבורי במיגור תופעת הסמים ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה משמעותית, קנס בשיעור גבוה, עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וחילוט של מכשירי הפלאפון שנתפסו על גופו של הנאשם בעת מעצרו.

באת כח המאשימה התייחסה לכך שלנאשם אין עבר פלילי, אך ציינה כי הנאשם הוא תושב פרו מזה שנים רבות, ולישראל הגיע זמן קצר לפני ביצוע העבירות.

4.         בא כוח הנאשם ביקש לעומת זאת להקל על מרשו בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות, ילדותו הקשה שהביאה אותו להיפרד ממשפחתו ולהרחיק לפרו כבר בגיל 16 , בהשפעת אדם אחר, מצבם הרפואי הקשה של בני המשפחה הקרובים, סבו סבתו ואימו, וריחוקו מאשתו וילדיו הגרים בחו"ל ואינם יכולים להצטרף אליו.

5.         בתי המשפט לדרגותיהם קבעו לא פעם כי יש לפעול נחרצות למיגור תופעת הנגע בסמים.

הנאשם אינו צורך סמים, ולפיכך, ברור כי הסם בכמות בה החזיק נועדה לשימושם של אחרים, בכך מהווה הנאשם חוליה בשרשרת הפצת הסם ויש לגזור את דינו בהתאם.

באשר למי שנוטלים חלק בהפצת הסם נאמר :

"המבקש, על פי הודאתו-שלו בפני בית משפט השלום, החזיק בכמות סם ניכרת שלא לצריכה עצמית, ומכאן המסקנה המתבקשת שהסם נועד לצריכתם של אחרים. מכך עולה כי המבקש נמנה על אלה אשר בחרו מדעת לתת את ידם להפצתו של נגע הסמים, נגע שלהדברתו מקדישה החברה בישראל אמצעים וממון רב. התנהגות מסוג היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת, וכך עשה בית המשפט המחוזי". (רע"פ 6911/04 - ארתור רפאלוב נ' מדינת  ישראל), תק-על 2004(3), 2288 ).

ההשלכות ההרסניות של צריכת הסמים על החברה ידועות היטב, וכל המוסיף ותורם להן דינו להענש בחומרה, על ידי עונשים מרתיעים, הכוללים מאסר בפועל, בפרט נוכח הפיתויים הכספיים הכרוכים בתעשייה זו ((ראה: ע"פ 332/87 אורי בן און נ' מדינת ישראל, פד"י מב (1) 382).

יפים לעניין דבריו של  כב' השופט שמגר בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל ואח', פד"י לה (4) 313 (בעמ' 318-319):

"הפיתוי להשגת רווחים קלים וניכרים הוא רב, וקורה בשל כך, שגם אנשים בעלי עבר נקי מתפתים לעסוק בתיווך, בבלדרות סמים או במעשי פשע דומים (ראה למשל ע"פ 515/80). עת נשחקים לא אחת מעצוריו של הפרט, ותאוות הבצע משתלטת על תכניותיו ועל מעשיו, דרוש יסוד מרתיע יעיל בענישה, שירחיק דווקא את אלו שעל הסף מן ההיגררות אל הביצוע של מעשה העבירה".

מול השיקולים הכורכים באיטרס הציבורי למגר נגע זה, יש לשקול את נסיבותיו האישיות המיוחדות והמקילות של כל נאשם, עם כי בראש ובראשונה על בית המשפט להעמיד בראש שיקולי הענישה בעבירות מסוג זה את הגורם ההרתעתי. (ראה ע"פ 332/87, שאוזכר לעיל).

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנזקו של הסם מסוג קוקאין, נוכח התנגדותו של הסנגור לתיאורים שהביאה באת כח המאשימה ביחס להיקף פגיעתו של הסם.

לא נותר לי אלא להביא כלשונם את הדברים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בנוגע לסם הקוקאין בע"פ 6029/03 - מדינת ישראל נ' גולן שמאי , (פ"ד נח(2), 734, בעמ'  737 ואילך):

"נגע הסמים פשט ופשה בארצנו כמגיפה. ככל שידיעתנו מגעת חלה בשנים האחרונות עליה של-ממש בשיעור המשתמשים בסמים, ולענייננו עתה נציין בייחוד את השימוש בסמים הקשים, בהם הקוקאין. סם הקוקאין נודעת לו השפעה הרסנית במיוחד, הן על גופו הן על נפשו של המשתמש. וכך מלמדת אותנו הרשות למלחמה בסמים ( http://www.antidrugs.gov.il/Drugs7 ):