גזר דין בתיק פ 1060/07

העבירות בהן הורשעו הנאשמים

1. הנאשמים הורשעו בהכרעת דין שניתנה ביום 14.07.08 ולאחר שמיעת הראיות בתיק, בעובדות כתב האישום, שעניינן עבירות שביצעו הנאשמים והכוללות:

ביחס לשלושת הנאשמים: עבירות של קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין"), נסיון שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 403 בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק העונשין),            התפרצות וכניסה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 408 ו-406(א) לחוק העונשין),פציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין) והחזקת סכין שלא כדין (עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין).

ביחס לנאשם 1 בלבד: עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, (עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין) והתחזות כאדם אחר(עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין).

בנוסף, לאמור, בדיון שהתקיים ביום 09.09.08, לעניין הטיעונים לעונש, הורשע נאשם 1 על פי הודאתו בעובדות כתב אישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום בת.פ. 1085/07, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

2. על פי כתב האישום, בהתייחס לאישום הראשון, ובתמצית, ביום 06.05.07, תכננו שלושת הנאשמים לבצע שוד של המתלונן בדירה, כאשר נאשם 1 עצמו, ימתין לנאשמים 3-2 מחוץ לדירה וישגיח, מחשש כי המתלונן יזהה אותו. בהמשך לתוכנית, הוביל הנאשם 1 את הנאשמים 3-2 לבית המתלונן, וצייד אותם במסכות לכיסוי פנים, כפפות וסרט דביק שהכין מבעוד מועד. הנאשם 3, אף הצטייד בסכין.

בשעה 00:49 התקשר הנאשם 1, למתלונן, שהיה בדירה, וביקש ממנו לבוא ולפגושו. כאשר המתלונן פנה לצאת מן הדירה על מנת לפגוש לכאורה את נאשם 1, התנפלו נאשמים 3-2, שהמתינו בסמוך, בהיותם רעולי פנים במסכות, על המתלונן ודחפו אותו חזרה לדירה. הנאשם 3 הצמיד סכין לגרונו של המתלונן, ושני הנאשמים כפתו ידיו ורגליו של המתלונן, דחפו לפיו חולצה, היכוהו והכניעוהו, וזאת למרות התנגדותו הערה. הנאשם 3 פצע את המתלונן באמצעות הסכין באצבעות ידיו.

שכנים שהבחינו במתרחש מבעד לחלון דירתם, הזעיקו את המשטרה לדירה. נאשם 3 הצליח להימלט מן הדירה ואילו נאשם 2 נעצר על ידי המשטרה.

במעשים אלו, קשרו הנאשמים קשר לעשות פשע כמפורט. הנאשמים בצוותא חדא אף תקפו את המתלונן בביתו, לשם שוד, וזאת בהיותם בחבורה, בהיות מזוינים בסכין ותוך פציעת המתלונן ושימוש באלימות כלפיו.

3. על פי כתב האישום, לאחר המעשים המתוארים באישום הראשון, נדרש הנאשם 1 על ידי המשטרה. ביום 10.05.07, בסמוך לשעה 13:50, הבחינו שני שוטרים בנאשם, ניגשו אליו בהיותם לבושים במדי משטרה ושאלו לשמו. הנאשם הזדהה בשם אדם אחר.

השוטרים חשדו בשלב זה בנאשם 1, והודיעו לו כי הוא מעוכב, והחלו ללוות אותו אל ניידת המשטרה. הנאשם פתח לפתע בריצה, במטרה לברוח, אך נתפס ונאזק על ידם. הנאשם המשיך להתנגד למעשי השוטרים גם לאחר שבריחתו סוכלה, ופגע בכתפו ובידו של אחד השוטרים, תוך כדי מאבקו עמם.

במעשיו המתוארים לעיל, תקף הנאשם 1, שוטר הממלא תפקידו כחוק במטרה להכשילו בתפקידו. הנאשם אף עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק ולהכשילם. הנאשם אף התייצג בכזב כאדם אחר בכוונה להונות.

4. על פי כתב האישום בת.פ. 1085/07 [שצורף כאמור] ביום 22.06.06 קבע בית המשפט בב"ש 2027/06 למעצר עד תום ההליכים, בין היתר כי הנאשם 1, ישהה בבית אימו, ולא יצא ממנו אלא בהנחיות קצין המבחן (להלן: "ההוראה החוקית"). 

ביום 15.09.06, החל מהשעה 23:30 ועד ליום 16.09.06 בשעה 04:00 שהה הנאשם מחוץ לביתו וזאת בניגוד להוראה החוקית. במעשיו המתוארים הפר הנאשם הוראה חוקית שניתנה כשורה מאת בית משפט.

הטיעונים לעונש מטעם הצדדים

5. ב"כ המאשימה בטיעוניה            מפנה לכך כי העברות בהן הורשעו שלושת הנאשמים כוללות עונשי מקסימום ארוכים, כאשר העבירה החמורה מבין העבירות, עבירת נסיון השוד בנסיבות מחמירות, כוללת עונש הזהה לעונש המוטל בעבירת השוד המוגמרת, של 20 שנות מאסר; כשחומרה זו שראה לקבוע המחוקק, צריך ותשליך על רמת הענישה בענייננו.

לטענת ב"כ המאשימה, העובדה שלא הושלמה בענייננו עבירת שוד  מוגמרת, והנאשמים בסופו של יום לא גנבו דבר מן הדירה, אינה צריכה להיזקף לזכות הנאשמים, היות ורק ערנותם של השכנים ותגובה מהירה של המשטרה קטעה את מעשיהם החמורים האלימים והקשים, טרם השלימו את מטרתם.

לטענת ב"כ המאשימה, עניין לנו בקשר מחוכם, שאותו הוביל הנאשם 1, בביצוע אלים ובריוני לשוד, תוך שימוש באמתלא המכונה בפי העבריינים "שיטת כיפה אדומה", בה המתלונן פותה לצאת מביתו כשהוא חושב שהוא בדרכו לפגוש מכר, כשבדרך זו, היו אמורים נאשמים 2-3 להתפרץ לביתו, לנטרל את המתלונן ולשדוד אותו תוך שהם מכוסים במסכות.

באת הכוח המאשימה מפנה לפסקי דין אותם צרפה, מהם לטענתה, על בית המשפט לגזור באשר לחומרת הענישה המתחייבת ובהתאמה לנסיבות המקרים שם.