גזר דין בתיק פ 1040/05

האישומים

1.         הנאשם מס' 1, מוחמד בן אחמד אמארה (להלן: "הנאשם"), הודה והורשע בכל העבירות המיוחסות לו ע"פ כתב האישום המתוקן, שהן עבירות של: גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז-1977, גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב לחוק העונשין הנ"ל, התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין הנ"ל, ניסיון לסחור בחלק גנוב של רכב, עבירה לפי סעיף 413 י"א + 25 לחוק העונשין הנ"ל וסחר ברכב גנוב, עבירה לפי סעיף 413 א לחוק העונשין הנ"ל.

2.         המעשים בהם הודה הנאשם ואשר בגינם הורשע בעבירות הנ"ל, וכפי שאלה פורטו בעובדות כתב האישום, הינם בתמצית כדלקמן:

א.    ביום 22/1/05, סמוך לשעה 23:00, הגיע הנאשם יחד עם חברתו לחיים, הנאשמת מס' 2, לביתה של אחות הנאשמת מס' 2, אירינה שרקוף (להלן: "המתלוננת") שברח' ינוש קורצ'ק 18/5 בגבעת המורה בעפולה וזאת בכוונה לגנוב את רכבה של המתלוננת. 

ב.     לאחר שהנאשמת מס' 2 נכנסה לתוך דירת המתלוננת דרך חלון שהיא פתחה, גנבה מצרור המפתחות של המתלוננת את מפתח הרכב ומסרה אותו לנאשם, שניהם נכנסו לרכב ונסעו לכיוון ואדי ערה, שם פגשו אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, עמו נדברו מקודם על מנת למכור לו את הרכב.

ג.       בדרכם למקום המפגש עם אותו אדם, עברו הנאשמים דרך כפר מגוריו של הנאשם, כפר זלפה, והנאשם פירק את מכשיר הרדיו דיסק ואת מכשיר המחליף דיסקים (הצ'ינגר) שהיו מותקנים ברכב, והשאירם בביתו.

ד.     מכפר זלפה נסעו הנאשמים לתחנת דלק הנמצאת בואדה ערה סמוך לכביש מס' 6, פגשו באדם, שקבעו להיפגש עמו מראש, אותו אדם שילם לנאשם מס' 1 תמורת הרכב הגנוב שקיבל מהנאשמים סך של 1,500 ש"ח במזומן.

ה.    ביום 16/2/05, נפגש הנאשם עם שוטר אשר הציג עצמו בפניו כמי שמעוניין לרכוש את הרכוש הגנוב, והנאשם הציע לשוטר את הרכוש בתמורה לסך של 1,000 ש"ח.

טענות התביעה לעונש

3.         ב"כ התביעה טענה כי המדובר בעבירות חמורות כנגד הרכוש שהפכו למכת מדינה, כאשר קורבן העבירה הינה אחותה של חברתו לחיים של הנאשם, זאת לאור כך שקל היה לפרוץ לביתה והנאשם לא נרתע מכך כי המדובר באחות של חברתו לחיים ומהכאב הרב שייגרם כתוצאה ממעשהו זה. לטענת ב"כ המאשימה, המדובר במעשה מחושב,  ולא אקראי, ועל פי דברי הנאשם בפני קצין המבחן, מטרתו היתה להשיג כסף על מנת לשלם חובות שנצברו בגין דו"חות תנועה.

ב"כ המאשימה הצביעה על חומרת התנהגותו של הנאשם אשר במהלך משפטו הפר פעמיים את תנאי השחרור שהוטלו עליו על ידי בית המשפט והפגין זלזול בחוק ובהוראות בית המשפט.

באשר לתסקיר המבחן, ציינה ב"כ המאשימה כי ע"פ התסקיר, הנאשם נמנע מלפתוח את סגר לבו בפני קצין המבחן ורב הנסתר על הגלוי, וכנראה מסיבה זו לא המליץ שירות המבחן המלצה כלשהי.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי הבעת החרטה על ידי הנאשם בפני קצין המבחן קרוב לוודאי הינה מהפה אל החוץ, אחרת הנאשם היה מתנהג בפני קצין המבחן אחרת.

לסיכום, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מרתיע והולם את נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה, של מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודת שירות וכן מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי למתלוננת על הנזק שגרם לה.

טענות ההגנה

4.         מנגד טען סניגורו של הנאשם כי המדובר במעידה חד פעמית של הנאשם, אשר עד לאירוע זה עברו היה נקי. עוד טען הסניגור כי הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר בעבירת רכוש אחת, כבמקרה שבפנינו, הרי שאין הדבר מהווה מכת מדינה, וכי במקרים חמורים יותר הושתו על הנאשמים עונשים של מאסר שרוצו בעבודות שירות ואף עבודות של"צ.

            באשר להפרת הנאשם לתנאי השחרור בשתי הזדמנויות, ציין הסניגור המדובר בנסיבות מיוחדות בהן חברתו לחיים של הנאשם ילדה באותה עת, בן לנאשם, אולם הוא נפטר ובית המשפט שדן בבקשות המדינה למעצר הנאשם בעקבות אותן הפרות, גילה הבנה למניע של הנאשם שעמד מאחורי יציאתו ממקום מעצר הבית, ולכן בשתי הפעמים הורה על שחרור הנאשם.

עוד טען ב"כ הנאשם כי על בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם, להשוות לנגד עיניו את העונש האפשרי שיוטל בבוא העת על הנאשמת מס' 2, ולהפעיל את עקרון השוויון בעונשים.