גזר דין בתיק פ 1025/06

לגבי נאשם מס' 3

            הנאשם מס' 3 [להלן - הנאשם] הודה בעובדות כתב האישום והורשע בדין. הוזמן תסקיר שירות המבחן ולאחר מכן טענו הצדדים לעונש. גזר דין זה עוסק בעניינו.

            תחילה אפרט את עובדות כתב האישום:

            הנאשמים 1 ו- 2 הם בני דודים. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שירת נאשם מס' 1 [להלן - מועתז] בבסיס תחמושת באזור צומת גולני. מועתז שיתף את בן דודו הנאשם מס' 2 [להלן - אייל] בתוכנית לגנוב מהבסיס ציוד צבאי, נשק ותחמושת לשם מכירתם תמורת כסף. שני הנאשמים הללו קשרו קשר גם עם חייל בשם דודו, אשר שירת באותה שעה כמאבטח בבסיס, והלה הסכים לסייע להם. בתחילת חודש אוקטובר 2005 סיכמו אייל והנאשם כי אייל ישיג עבור הנאשם תחמושת לרובה M16 תמורת כסף. לשם כך חברו אייל ומועתז לדודו, חדרו לבסיס, הגיעו למחסן תחמושת, פרצו לתוכו וגנבו כ- 4000 עד 5000 כדורי 5.56 מ"מ המתאימים לרובה M16. מתוך הכדורים הללו נטלו עימם אייל ומועתז 1000 כדורים ואת היתר הטמינו במחבוא ביער סמוך למחסן. כעבור זמן מכר אייל את הכדורים לנאשם תמורת 2,000 ש"ח. הנאשם העביר את הכדורים לבני משפחתו המתגוררים בשטח A שבתחום הרשות הפלסטינאית.

בחודש אוקטובר 2005 התקשר הנאשם לאייל ושאל אותו האם יש באפשרותו להשיג עבורו כלי נשק המסוגל לירות ובתמורה ישלם לו כסף. אייל שיתף את מועתז בתוכנית והשניים חדרו לבסיס, פרצו לאחד מחדרי החיילות וגנבו משם רובה  M16 שהיה מונח בחדר. כעבור מספר ימים יצר אייל קשר עם הנאשם והודיע לו כי יש בידו נשק למכירה, הם נפגשו סמוך לביתו של הנאשם ושם מסר לו אייל את הנשק. למחרת העביר הנאשם את הרובה לידי בני משפחתו המתגוררים, כאמור, בתחום הרשות הפלסטינאית. הוא שילם לאייל 15,000 ש"ח תמורת הרובה שהשיג מבני משפחתו.

בגין עובדות אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות:

א.  קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499[א][1] לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [שני מקרים];

ב.  עבירות בנשק [החזקה ונשיאה] לפי סעיף 144[א] + [ב]+[ג][3] לחוק הנ"ל [3 מקרים];

ג.  נסיון לעבור עבירות בנשק לפי הסעיפים הנ"ל;

ד.  עבירות בנשק [סחר] לפי סעיף 144[ב2] לחוק הנ"ל [שני מקרים].

בתסקיר שירות המבחן נמסרו אודות הנאשם הפרטים הבאים:

הנאשם הוא בן 35, נשוי ואב לילדה;  אשתו נמצאת בהריון מתקדם. מוצאו הוא במחנה הפליטים אל-פארעה שבאזור שכם. עם פרוץ האינתיפאדה בשנת 1987 הורשע אביו בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון ואז החלה מסכת התנכלויות ונקמנות כלפיהם. בשנת 1994 הועבר אביו להתגורר בתחומי מדינת ישראל והנאשם הצטרף אליו. הוא החל ללמוד בבית ספר להנדסאים בטכניון בתחום הקירור והמיזוג ועבד בעבודות מזדמנות שונות. הוא תואר בתסקיר כבעל ואב חם ותומך המגלה אחריות למשפחתו.

באשר לעבירות נשוא האישום, מציין שירות המבחן כי הנאשם מקבל אחריות למעורבותו בעובדות כתב האישום. לדבריו, אחיינו היה מעורב בעבירת רצח במחנה הפליטים ולשם הגנתו דאג לספק לו את הנשק ואת הכדורים. הוא גילה הבנה לחומרת מעשיו שלו והתחבר לכשלונו. מעצרו שיקף לו את השלכות התנהגותו וגרם לו אכזבה עצמית. לדעת שירות המבחן מעורבותו בפרשה הנוכחית משקפת השלכה לכעס שהדחיק במשך שנים כלפי החברה שבתוכה גדל ואשר פלטה אותו. לאור חומרת העבירה והעובדה שהנאשם אמור לרצות עונש מאסר לתקופה ממושכת, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

בטיעוניה לעונש הדגישה התובעת, עו"ד רייכרט, את הנסיבות החמורות של הפרשה. כפי שניתן להבין מדבריה אין היא מוצאת ולו נקודת זכות אחת בכל הנוגע לנאשם ואין פלא שהיא מבקשת מבית המשפט לגזור עליו לא פחות מ- 10 שנות מאסר.

הנסיבות החמורות של הפרשה הן אלה, לדעת התביעה:

א.  מדובר באזרח ישראלי החב חובת נאמנות למדינה;

ב.  הנשק הועבר ללא דיחוי לידי אנשים ברשות הפלסטינאית ופירוש הדבר, מבחינה מעשית, סיכון חייהם של בני אדם חפים מפשע וקרוב לוודאי שיהיו אלה אזרחים ישראלים אשר הנשק יכוון כלפיהם בעתיד;

ג.  מנגד - הנאשם נכשל בנסיונו להחזיר את הנשק והכדורים במסגרת בירור המשפט הזה.  לטענת התובעת הדבר מעיד שהנשק יצא משליטתו, מה שמחזק את הדעה כי הוא ישמש בידי גורמים עויינים נגד מדינת ישראל;

ד.  היוזמה לעסקת הנשק עם אייל ומועתז היתה של הנאשם;

ה.  הנאשם ידע כי הנשק נגנב מבסיס צבאי בידי אייל ומועתז.