גזר דין בתיק פ 1022/07

הנאשם, אלכסנדר בן ולדימיר מנויינקו (להלן: " הנאשם"), הועמד לדין והורשע בעבירות:

1.         חבלה בכוונה מחמירה, - עבירה לפי סעיף 329(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין").

2.         סחיטה באיומים, - עבירה לפי סעיף 428(רישא) לחוק העונשין.

3.         החזקת סכין שלא כדין, - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

4.         החזקה ושימוש, - עבירה לפי סעיף 7(א) +(ג)(רישא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג -1973 (אישום שני).

מן המפורט בכתב האישום עולה כי, המתלונן מיכאל אלבץ (להלן: " מיכאל"), שהנו תושב צפת, חזר ביום 04/02/07 לארץ, לאחר שהות בת כחצי שנה באוקראינה. ביום 07/02/07, בשעות הצהריים, התקשר הנאשם אל מיכאל והזמין אותו להיפגש עימו במרכז רסקו שבצפת. מיכאל נענה להזמנה. לאחר שמיכאל הגיע למקום המפגש, ניגש אליו הנאשם, אחז במעילו, ואמר לו כי, הוא יודע שיש בחשבונו בבנק סכומי כסף גדולים, מאחר וחזר מחו"ל, ודרש ממנו כי, ימסור לו סכום של 1,000 דולר ארה"ב. באותו מעמד איים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו כי, אם לא ימסור לו את הכסף ידקור אותו ו"יעשה לו רע".

מיכאל לא נעתר לדרישת הנאשם, ומיד לאחר הפגישה איתו ניגש לביתו של אלכסנדר גורביץ (להלן: " המתלונן"), המתגורר בסמוך וסיפר לו על המקרה בתקווה שהמתלונן ישוחח עם הנאשם כדי שזה יפסיק את איומיו.

לאחר שמיכאל עזב את בית המתלונן, פגש ביציאה מהבניין את הנאשם שדרש ממנו שוב, למסור לידיו סכום של 1,000 דולר ארה"ב. מיכאל סרב.

המתלונן יצא מביתו ובנוכחות מיכאל שאל את הנאשם, האם זה נכון שהוא דרש כסף ממיכאל, הנאשם הכחיש והשלושה נפרדו.

 באותו יום סמוך לשעה 19:00, המתלונן חזר לביתו, הפתיע אותו הנאשם שהמתין לו בחדר המדרגות של הבניין, בכך שזינק לעברו כשהוא אוחז בידו סכין מטבח גדולה, דקר את המתלונן בגבו, בחזהו ובזרועו, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה מהדקירות נפל המתלונן על הרצפה ונחבל בראשו. המתלונן נפצע  בגבו בעומק של 8 ס"מ, נחתך בזרוע שמאל, וכן נחתך באופן שטחי בחזה ובראש. המתלונן פונה לקבלת טיפול רפואי ואושפז למשך יומיים.

על פי האישום השני, ביום 12/02/07, בעת מעצרו נתפס ברשות הנאשם סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 1.7 גרם, בו החזיק לשימושו העצמי בכמות של 0.029 גרם (ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

בתחילת הדיון הודה הנאשם באישום השני וכפר באישום הראשון.  לפיכך נשמעו ראיות.

בהכרעת הדין פירטתי את האירועים, כפי שנלמדו במהלך שמיעת הראיות. כן לא מצאתי לתת אמון בעדותו של הנאשם בכלל. אין עוד צורך לחזור על כל הדברים שנאמרו בהכרעת הדין ולפרטם פעם נוספת כאן, הנאשם הורשע בעבירות כולן.

טיעוני הצדדים לעונש:

[א]       ב"כ המאשימה טען כי, האירועים בגינם הורשע הנאשם הנם חמורים. תחילה ניסה הנאשם לסחוט כסף ממיכאל תוך הפעלת איומים. משלא נענה, דקר את המתלונן באמצעות סכין. נסיבות אלה מצביעות על כך שהמעשה מתוכנן ומחושב, אליו נערך הנאשם מבעוד מועד. הנאשם הצטייד בסכין, ארב למתלונן כשזה שב לביתו והפתיע אותו. מעשה אלימות זה מהווה המשך למהלך הסחיטה אותה ביצע הנאשם. תופעה זו של השימוש בסכין, מצביע על כך שהנאשם מסוכן לציבור. לנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות הריגה, תקיפת שוטרים, תקיפת עובד ציבור, החזקת סכין ואיומים. הנאשם אף ריצה עונש מאסר של 8 שנים בגין הריגת אחיו. מסוכנותו של הנאשם מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי, בעת שביצע את העבירות נשוא כתב האישום, היו תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים מותנים ואף בהם לא היה בכדי להרתיעו.

ב"כ המאשימה סבר כי, הנאשם הוכיח פעם אחר פעם את מסוכנותו לציבור. לפיכך ביקש לגזור על הנאשם עונש מרתיע של מאסר בפועל ממושך, וכן מאסר על תנאי ופיצויים הולמים לשני המתלוננים.

[ב]        ב"כ הנאשם טען כי, הנאשם הנו בן 40, גרוש ואב לשני ילדים. עלה לארץ בשנת 1993. משפחתו ניתקה עימו כל קשר. טרם מעצרו התגורר הנאשם בבית אמו בצפת ועבד כגנן בבית חולים. מאז עלה ארצה, נתקל בקשיי הסתגלות והשתלבות רבים שגרמו לו להתדרדרות ממשית. טרם עלייתו היה הנאשם אדם נורמטיבי לחלוטין. הנאשם חווה אירוע טראגי עת הרג את אחיו הבכור, אירוע שבגינו ריצה עונש מאסר ממושך. אירוע זה היווה תפנית דרסטית בחייו. במהלך מאסר זה החל לצרוך סמים מסוכנים. גם טרם עלייתו ארצה חווה הנאשם חיים קשים. אביו נפטר בשנת 1982, בהיותו צעיר. אמו נישאה בשנית והנאשם גדל אצל אחי אביו. הנאשם בודד בארץ ופרט לאימו, שהנה קשישה וחולה מאוד, אין לו קרוב, כך שבכל תקופת מאסרו לא זכה לביקור, דבר אשר מקשה מאוד על המאסר.

במהלך האירוע נפגע הנאשם בידו ונזקק לטיפול רפואי.

מבלי להקל ראש בעבירות בהן הורשע, הסניגור מדגיש כי הסם שנתפס הנו לצריכה עצמית בלבד ובכמות קטנה. לגבי עבירת הסחיטה באיומים, בהתאם לאמור בהכרעת הדין, הנאשם לא קיבל כספים וכן לא השתמש באלימות פיזית. לגבי עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, מדגיש כי, המתלונן החלים לחלוטין מפגיעתו. אין מדובר בפגיעה קשה שהותירה במתלונן מום, אשר מחייבת שליחתו של הנאשם לשנים ממושכות מאחורי סורג ובריח.

כן סבר ב"כ הנאשם כי, בנסיבות העניין אין הצדקה להטיל על הנאשם עונשים מצטברים בגין העבירות בהן הורשע, היות ומדובר במסכת עובדתית אחת.