גזר דין בתיק פ 1008/08

כתב האישום וההרשעה

1.         במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, חזר בו הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן, כדלקמן:

א.                  ביום 3.3.08 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, נחסם רחוב צלאח א-דין בירושלים (להלן: "הרחוב"), בידי מספר צעירים, באמצעות גרירת מכולות אשפה, העמדתן במרכז הכביש והבערתן.

ב.                  זמן קצר לאחר מכן, במסגרת תפקידם כפקחים במחלקת הפיקוח על החניה בעיריית ירושלים נסעו הפקחים משה אפרים ושלומית בן אבו (להלן: "המתלוננים") ברחוב, ברכב המשמש את עיריית ירושלים מסוג טויוטה, מ.ר. 4879435 (להלן: "הרכב").

ג.                    כשהגיעו המתלוננים בסמוך לפני המחסום, אשר האט את מהירות נסיעתם, החל להתאסף מספר רק (צ"ל: "רב" - א.פ.) של צעירים, ביניהם הנאשמים (להלן: "המתפרעים") אשר זיהו כי המתלוננים הינם פקחי עירייה.

ד.                  המתפרעים החלו ליידות אבנים רבות לעבר הרכב, אשר היה בנסיעה איטית אותה עת, ונהגו, משה אפרים, חיפש אחר נתיב הימלטות.

ה.                  במסגרת ההתפרעות, נטל נאשם 1 אבן, רץ אחר הרכב וממרחק של כשני מטרים יידה את האבן בעוצמה לעבר החלון האחורי של הרכב. כתוצאה מפגיעת האבן, נופץ החלון האחורי לרסיסים.

ו.                    בה בעת, נטל נאשם 2 אבן וממרחק של כ-10 מטרים, יידה אותה בכיוון הרכב ופגע בחלקו האחורי.

ז.                   בעת שנאשמים 1 ו-2 ומתפרעים אחרים יידו אף הם אבנים לעבר הרכב, ניגש הנאשם והחל לחבוט באמצעות אלת עץ בחלונות הרכב.

ח.                  רק לאחר כדקה, הצליח נהג הרכב, כשהוא עולה על המדרכה, לעקוף את מכולות האשפה הבוערות שחסמו את הרחוב ולהיחלץ מהמקום.

ט.                  כתוצאה מיידוי האבנים לעברו והחבטות בו, ספג הרכב פגיעות קשות ושמשותיו האחורית והקדמית נופצו.

2.         הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת הסדר הטיעון, אשר גובש בין הצדדים בסיועו של כב' השופט יורם נועם, במהלך הדיונים בבקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, הוסכם כי הצדדים יבקשו מבית המשפט לגזור על הנאשם עונש מוסכם של 9 חודשים של מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט.

תסקיר שירות המבחן לנוער

3.         בהיותו של הנאשם קטין, נערך תסקיר של שירות המבחן לנוער בעניינו. בתסקיר מיום 29.6.08 נאמר, כי הנאשם הינו הבן הבכור במשפחה נורמטיבית ושירות המבחן התרשם כי הוריו אחראיים ושומרי חוק, ביכולתם לפקח על ילדיהם ולהוות להם מקור סמכות, מעורבים בחיי ילדיהם וקובעים עבורם. הוריו של הנאשם מופתעים ממעורבותו בביצוע העבירה, מתייחסים להליך הפלילי נגדו ברצינות ומאמינים כי למד את הלקח לעתיד.

לפני שירות המבחן נטל הנאשם אחריות מלאה על מעשיו עוד לפני קביעת אשמתו. לדבריו היה מושפע מהאירועים הביטחוניים שהתרחשו בעזה באותה תקופה ומהאווירה המתוחה מסביב וחש כעס. עם זאת, לדבריו, עשה זאת "סתם, בלי לחשוב" ולא היתה לו כוונה לפגוע ביושבי הרכב. הנאשם הביע צער על המעשה, וחזר על דבריו שלעולם לא יחזור על העבירה, מכיר כי ביצע טעות גדולה ולמד את הלקח לנוכח השלכות המעשה. שירות המבחן התרשם, כי אכן מדובר באירוע בלתי מתוכנן, וכי הנאשם הושפע מהמפגש הקבוצתי שנוצר ומהאווירה המתוחה ששררה בעת האירוע, ופעל מתוך ה"להט של הרגע", ללא שקילת מעשיו. כיום מביע תובנה ממעשהו ומעצרו חידד והבהיר לו את השלכות מעשיו, דבר שעשוי, לדעת שירות המבחן, להרתיעו מהישנות העבירה.

קצין המבחן התרשם מנער ללא דפוסים עבריינים באישיותו, השרוי במצוקה וסבל בשל מעצרו, והביע רצונו לחזור לספסל הלימודים לאחר שחרורו, להשלמת לימודיו המקצועיים במגמת מכונאות רכב ולעבודה במקצוע.

4.         לצד התיאור החיובי צויינו גם "גורמי סיכון" והם חומרת העבירה, והפער בין הדיווחים של הורי הנאשם אודות תפקודו של הנאשם בבית הספר, לבין הדיווחים של בית הספר. נוכח נסיבות העבירה ואופייה, ובהתחשב בעובדה שהנאשם נתון במעצר מזה מספר חודשים, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו, אך המליץ להתחשב בנתונים החיוביים שתוארו בעת קביעת תקופת המאסר בפועל שתוטל עליו.

עיקר טענות הצדדים