גזר דין בתיק פ' 220/01

1.       הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע 9 (תשע) עבירות גניבה בידי עובד הציבור, לפי סעיף 390 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועוד 14 (ארבע עשרה) עבירות גניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

          כל העבירות בוצעו בין השנים 1996 עד 1998, בעת שהנאשם שימש כמנהל מחלקת הגביה בישוב דיר חנא. בעיקרם של דברים, הנאשם, בתוקף תפקידו, גבה סכומי כסף שונים מתושבי הישוב, וחתם על "ספחים" מסוימים, שטיבם פורט בהכרעת הדין. הספחים החתומים בידי הנאשם שימשו כקבלות בידי התושבים, והעידו כי התושבים שילמו את חובם לרשות המקומית. ואולם, את הכסף ששולם לידו שלשל הנאשם לכיסו. כדי להסוות את מעשיו, ביצע הנאשם רישומים שונים במחשב מחלקת הגביה, מתוך כוונה להעלים את העובדה כי התושב ששילם חייב סכום כסף למועצה המקומית.

2.       כתב האישום ייחס לנאשם ביצוע 61 (שישים ואחת) עבירות גניבה, אך סופו של דבר, שהנאשם הורשע בביצוע 23 עבירות בלבד, ומיתר העבירות זוכה. נאמן עלי מסמך העזר שערך ב"כ הנאשם, אותו הניח על שולחני במהלך הטיעון לעונש, ולפיו הסכום הכולל שנגנב על ידי הנאשם מגיע כדי הסך 25,235 ש"ח (בערכי קרן), כאשר מתוך סכום זה, הסך 18,330 ש"ח מתייחס לעבירות הגניבה בידי עובד הציבור והיתר, סך 6,908 ש"ח, מתייחס לעבירות הגניבה.

3.       הנאשם, יליד שנת 1963, בוגר 12 שנות לימוד, נשוי ואב לשלושה ילדים. כמו כן למד הנאשם לימודי תעודה במינהל שלטון מקומי באוניברסיטת חיפה.

          בשנת 1999, עם גילוי החשד כי הנאשם מעל בכספים ששולמו לידו, פוטר הנאשם מעבודתו. לאחר תקופת אבטלה בת שלושה חודשים הנאשם עבד במשך כשנה במשרד רואה חשבון, ולאחר מכן, בעת שנפתחה מרפאה של "קופת חולים מאוחדת" בישובו, מונה לנהל את המרפאה, ובתפקיד זה הוא מחזיק עד לעצם היום הזה.

          במהלך כל המשפט הנאשם טען כי לא ביצע העבירות המיוחסות לו, ובעמדה זאת הוא מחזיק אף היום. ממילא יובן, כי נוכח כפירתו בביצוע העבירות, הנאשם לא השיב לקופת המועצה המקומית את סכומי הכסף שהורשע בגניבתם.

4.       קודם שבאתי לשמוע ראיות הצדדים וטענותיהם לעניין העונש שיש להטיל על הנאשם, הורתי לערוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. אף בפני קצין המבחן, הוסיף הנאשם לטעון, כפי שאף טען במהלך המשפט, כי הוא מכחיש את ביצוע העבירות בהן הורשע. לטענת הנאשם, מדובר בעלילה שנרקמה נגדו על רקע יריבות פוליטית בישוב דיר חנא.

          בסיפא לתסקיר קבע שירות המבחן, כי מכיוון שהנאשם הוסיף להכחיש באופן גורף ביצוע העבירות בהן הורשע, אין שירות המבחן יכול לבוא בהמלצות בעניינו.

5.       מטעם הנאשם העידו בפני מספר עדי אופי.

          הראשון בעדי האופי שהעידו לטובת הנאשם היה מר נאיף חיג'ו, המשמש כחבר המועצה המקומית בדיר חנא מאז שנת 1988 ועד היום. בשנים 1996 ועד 1998 שימש מר חיג'ו אף כממלא מקום ראש המועצה. מר חיג'ו העיד, כי היה אחד מהאנשים שסברו כי הנאשם מתאים למלא תפקידו כמנהל מחלקת הגביה, והצביע בשעתו לטובת מינוי הנאשם לתפקיד זה. כמו כן סיפר מר חיג'ו, כי הנאשם ביצע תפקידו על הצד הטוב ביותר, ועזר לתושבי הישוב שפנו אליו. מר חיג'ו הוסיף והעיד, כי הוא מתקשה להאמין שהנאשם מעל בכסף ששולם לידו.

          העד הבא היה מר מוחמד חסן ג'נאים, ששימש בעבר כראש עירית סכנין. מר ג'נאים הוא חותנו של הנאשם וסיפר על תפקודו של הנמאשם כראש משפחה ואב לילדים.

          האחרון ברשימת עדי האופי היה מר סמיר עלי, עורך דין במקצועו, המשמש אף כמנהל המחוז בקופת חולים מאוחדת. מר עלי מכיר את הנאשם מילדות, ועתה הוא ממונה עליו. מר עלי מסר, כי הנאשם מבצע תפקידו כמנהל סניף קופת חולים מאוחדת על הצד הטוב ביותר, עוזר לחברי הקופה הפונים עליו, ונחשב בישוב לאיש נעים וחברותי.

6.       ב"כ המאשימה עמד על חומרת מעשיו של הנאשם ועל מספרן הרב של העבירות בהן הורשע. לטענת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין יש לגזור על הנאשם מאסר בפועל לאור חומרת העבירות. 

          לעומת דברים אלה טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם העומד בפני היום אינו אותו אדם שהורשע בביצוע העבירות שבוצעו בשנים 1996 עד 1998. ב"כ הנאשם עמד בטיעונו על התמשכות הליכי המשפט, וטען כי עתה אין מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר, ויש להורות כי ירצה את עונשו בעבודות שירות.

7.       לנאשם אין עבר פלילי, ולזכותו יש לזקוף את התמשכות הליכי המשפט ואת הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות ועד עתה. לעובדה זאת יש ליתן משקל ראוי בעת הטלת העונש. ואולם, מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה, כי בעבירות של גניבה בידי עובד הציבור, אין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, ולעניין זה נקבע בע"פ 364/76 גוזלן נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"א(2) 405, 411 (1977), שם נקבע:

"לענין חומרתם של העונשין שהוטלו על המערערים עמדו הסנגורים המלומדים, כל אחד לפי דרכו אך כולם בהדגשה יתירה ובלהט רב, על התקופה הארוכה שעברה חלפה לה מאז ביצוע העבירות ועד היום ועל העובדה שזה כשבע שנים הספיקו המערערים להוכיח את עצמם כאזרחים טובים ונאמנים שחזרו בתשובה שלמה. ואין צריך לומר שהפנו אותנו לכל אותם פסקי דין אשר בהם כבר נזדמן לנו לומר שבדרך כלל נמנעים אנו מלשלוח אנשים למאסר לאחר עבור זמן כה רב, אם בינתיים תיקנו ארחות חייהם.

  זה הכלל, ויש יוצאים מן הכלל. בין היוצאים מן הכלל תופסים מקום בראש עובדי הציבור אשר מעלו בתפקידם: אחת דינם למאסר, יהא אשר יהא הזמן שחלף מאז ביצוע עבירותיהם. הם חייבים במאסר, לא מפני שמהבחינות האישיות שלהם ראויים הם למאסר, אלא אף על פי שמבחינותיהם האישיות אולי אינם ראויים למאסר. השמירה על טוהר המידות בשירות הציבור מחייבת הטלת מאסר, למען ישמעו ויידעו שיהיו אשר יהיו הנסיבות האישיות והמקלות שבמקרה פלוני, שום עובד ציבור המועל בתפקידו אינו יוצא בעונש קל מזה."

          טעמו של דברים אלה לא פג עד היום.

8.       אל מול עברו הפלילי הנקי של הנאשם, והתמשכות הליכי המשפט, עומד מספרן של העבירות בביצועןם הורשע, העובדה כי עבירות אלה בוצעו אגב הפרת אמון מוחלטת, הן כלפי מעבידתו (הרשות המקומית) והן כלפי תושבי הישוב, שהם הבעלים האמיתיים של הקופ]ה הציבורית, וכן התכנון והתחכום בעת ביצוע העבירות, תוך שהנאשם מנצל את מעמדו ותפקידו כמנהל מחלקת הגביה ברשות המקומית.