גזר דין - ידויי אבנים

הנאשם הודה באשמה בהזדמנות מוקדמת שלא במסגרת הסדר טיעון.

התביעה הכבירה מילים אודות החומרה והסיכון הגלומים בעבירת יידוי האבנים. התביעה הפנתה לפסיקת ביהמ"ש הצבאי לערעורים ולפסיקה של ביהמ"ש העליון במקרים בהם נגזרו עונשים של 5-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות של יידוי אבנים בהזדמנות אחת. התביעה טענה כי גילו של הנאשם לא צריך להיות שיקול משמעותי בענישה בשל העובדה שמדובר בעבירה חמורה ומסוכנת, אשר רוב הנאשמים העומדים לדין בגינה הינם קטינים.

הסנגור שם את הדגש על רמת הענישה שנקבעה בעניינם של מס' נאשמים אשר נתנו את הדין בגין יידוי אבנים באותו מועד ובאותו איזור בו יידה הנאשם אבנים. מדובר בשני נאשמים בגירים מן הנאשם, אחד יליד 1994 ואחד יליד 1989 אשר הורשעו שניהם במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של יידוי אבנים בהזדמנויות שונות ונגזר דינם לארבעה וחצי חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הפנה לעניינו של אחד משותפיו של הנאשם בתיק 5588/11 שדינו נגזר אתמול ל-28 ימי מאסר לריצוי בפועל. לטענת הסנגור, מדובר במי שנחקר ביחד עם הנאשם וגם בחקירתו של הנאשם נפלו פגמים אשר היו חלק מנימוקי ההסדר של השותף. עוד הדגיש הסנגור כי מדובר בקטין בן למשפחה נורמטיבית אשר סיכויי השיקום שלו טובים, ואשר עשוי להיפגע במידה רבה כתוצאה מענישה מחמירה. אשר על כן, ביקש הסנגור להסתפק בימי מעצרו של הנאשם .

אביו של הנאשם מסר כי בנו הוא תלמיד טוב, וכי האירוע אינו מאפיין את התנהגותו. האב התחייב לפקח על בנו ולמנוע ממנו לחזור לסורו וביקש כי ביהמ"ש ישחררו לביתו להשגחת הוריו.

כפי שציינתי פעמים רבות, ענישת קטינים היא סוגיה הטומנת בחובה דילמות קשות. מחד, מדובר במי שעבר עבירה חמורה ומסוכנת, ומאידך מדובר במי שאישיותו טרם בשלה ובמי שסיכויי השיקום שלו טובים יותר משל בגיר ואף הנזק שייגרם לו כתוצאה ממאסר ממושך קשה  מהנזק שייגרם לבגיר.

בענייננו, מדובר בנער כבן 16. אמנם מדובר במי שבוגר מספיק להבין את משמעות מעשיו אך עדיין מדובר באדם צעיר מאוד שכל עתידו לפניו והתרשמתי כי מגיע ממשפחה נורמטיבית שיכולה לקחת אחריות בעניינו.

אוסיף שכפי שציינתי לא פעם, ענישת קטינים באזור קשה שבעתיים בהיעדר כלי שיקום ופיקוח כגון אלו המצויים בישראל ובפני ביהמ"ש עומדות לא פעם שתי אפשרויות בלבד: מאסר ממשי או שחרור ממאסר, מבלי שקיימות אפשרויות ביניים ראויות יותר כגון מעון נעול או פיקוח קצין מבחן, וכבר ציינתי בעבר כי לטעמי המחוקק לא יוכל לאורך זמן להתעלם מהחוסרים האלו ויידרש למענה ראוי גם באזור לענישת קטינים.

בהזדמנות זו אציין כי לאחרונה נעשו שינויים משמעותיים וחשובים, לפחות בכל הנוגע לאופן כליאתם של קטינים באזור, וכיום אין הם כלואים עוד ביחד עם בגירים, ואני תקווה כי מגמות אלו יתחזקו בעתיד.

בחזרה לענייננו, אין להתעלם מהעובדה שרמת הענישה אליה עתרה התביעה אינה רמת הענישה הנוהגת בעניינם של קטינים שיידו אבנים בהזדמנות אחת.

אכן הסדרי טיעון אין בהם כדי להוות רמת ענישה מחייבת, אולם כפי שנאמר בעד"י 2235/11 רמת הענישה המקובלת בערכאה הדיונית מהווה שיקול מתוך שיקולי הענישה. במקרה דנן, אין אני רואה סיבה להחמיר עם הנאשם יותר מאשר עם אחרים שעברו עבירות חמורות יותר וגילם מבוגר יותר רק בשל העובדה  שהנאשם בחר להודות באשמה בהזדמנות מוקדמת שלא במסגרת הסדר טיעון.

באשר לעניינו של השותף שדינו נגזר אתמול, מקובל עליי כי אין לגזור גזירה שווה מעניינו. מדובר במי ששוחרר ממעצר בשל קשיים ראייתיים בהם נוכח ביהמ"ש הצבאי לערעורים. קשיים אלו לא נטענו בעניינו של הנאשם. יחד עם זאת, גם לא ניתן להתעלם כי מדובר במי שהורשע באותה העבירה בדיוק ובמי שנחקר חקירת לילה שלא כדין, בדיוק כמו השותף.

סוף דבר, מצאתי לנכון שלא למצות את הדין עם הנאשם ולאפשר לו סיכוי והזדמנות לחיים נורמטיביים בחסות משפחתו. מצאתי לשים דגש על עונש מרתיע צופה פני עתיד ועל קנס כספי.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                  3 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

ב.                  8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 4 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירה של יידוי אבנים.

ג.                    קנס כספי בסך 2,000ש"ח  או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד למועד שחרורו של הנאשם מן המאסר וכתנאי לו. מס' שובר:0000392911.

זכות ערעור תוך 30 יום.