גזית ואח' נ' שביט

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרים הצדדים כי בית המשפט יורה לצד שכנגד לפצותם בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעים, ביום 9.2.2009 בשעות הלילה, בעת פנייה ימינה תוך כדי איתות, התפרץ הנתבע לנתיב נסיעתו של התובע 2 , מתוך מטרה לעקוף ופגע בחלק האחורי של הרכב.

לטענת הנתבע התאונה אירעה באשמו הבלעדי נהג רכב התובעים אשר נסע בנתיב השמאלי מאחורי הנתבע, האיץ מהירות, סטה בפתאומיות ימינה תוך שהוא מבצע בלימת חירום קרוב למעבר החצייה, ולא נותר לנתבע אלא לפגוע ברכבו בחלק האחורי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי עיקר האחריות לאירוע התאונה, בשיעור של 80% רובצת לפתחם של התובעים ואולם יש לייחס לנתבעים אחריות בשיעור של 20% לאותה תאונה. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

השאלה המהותית ביותר אליה נדרשתי במסגרת הדיון היא השאלה האם ביקש הנתבע לעקוף את התובע שהיה בנתיב הימני, או שמא התובע שפנה מן הנתיב השמאלי לימני האיץ, עצר בפתאומיות בדרך שהפכה את התאונה לבלתי נמנעת.

גרסאות התובע 2 והנתבע 1 סתרו זו את זו ומכאן שנדרשתי לראיות הנוספות לצורך הכרעה בשאלה העובדתית.

מצאתי את גרסתו של התובע 2 ככזו העומדת בניגוד לראיות נוספות שהוצגו לי. כך לדוגמא טען התובע כי הנתבע סירב למסור פרטים וגם סוכנת הביטוח של התובעים לא הצליחה לקבל פרטים מן הנתבע. ואולם בדיוק הציג בפני הנתבע פקס, עם אישור משלוח ממנו עולה כי הנתבע שוחח עם סוכנת הביטוח והובטח על ידה כי לאחר בירור יובהר במפורש לתובעים כי הנתבע לא סירב למסור פרטים.

כך לדוגמא טען התובע בדיון בפני כי אותת בעת הפנייה ואולם במהלך הדיון השמיע הנתבע בפני שיחה שהוקלטה בינו לבין התובע ממנה עלה כי הוא מאשר שלא אותת בעת הפנייה.

מעל כל אלו הופיע באולמי מר רונלד לוי. מר לוי הציג עצמו כמי שאין בינו לבין מי מהצדדים קשר כלשהו ואשר חזה בתאונה מן הפאב בסמוך, כמסתכל מן הצד.

מצאתי לייחס משקל של ממש לעדותו נוכח היותו גורם חיצוני, אובייקטיבי אשר אינו צפוי להנות מתוצאות ההליך.

התרשמותי הבלתי אמצעית היתה כי עסקינן בעד מהימן, אשר לא ביקש להעצים את האירועים אלא לתאר אותם מנקודת מבטו.

עד זה אמר במפורש כי היה זה רכב התובעים אשר סטה ו"חתך" כדבריו את נתיב נסיעתו של האופנוע עליו נסע הנתבע 1.

העובדה כי הנזק לרכב התובעים מצוי בחלק האחורי ימני, מהווה אף היא תמיכה לכך שהתאונה ארעה בשעה שרכב התובעים סטה מן הנתיב השמאלי לימני.

עם זאת אני סבורה כי יש מקום לייחס לנתבע 1 רשלנות תורמת לאירוע התאונה. מכתבי טענות כל הצדדים עלה כי מדובר היה ביום חורפי, כאשר הכביש היה רטוב. תנאי הדרך חייבו עקב כך משנה זהירות במהירות הנהיגה.

החובה לשמור מרחק מיועדת, בין היתר, להבטיח את אפשרות התגובה של הנהג לאירועים לא צפויים בכביש. מדרך תיאורם של הצדדים את אירוע התאונה אני למדה כי ככל הנראה מהירות נסיעתו של הנתבע היתה, בנסיבותיו של תיק זה, גבוהה מידי ותרמה עקב כך לאירוע התאונה.

בנסיבות אלו, ולאחר שהוצגו לי תמונות המקום אני סבורה שיש לייחס לתובע אחריות לתאונה בשיעור של 20%.

באשר לנזקים שהרי כל אחד מן הצדדים הציג בפני חוות דעת שמאי.

יובהר כי חוות דעת אלו נתקבלו ימים ספורים לאחר התאונה ואני סבורה שלא ניתק הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הנזקים.

כמו כן תאור הצדדים את מקום הפגיעה של הרכבים מלמדת כי הנזקים המתוארים אשר קשורים לאירוע התאונה.