גז נ' בנג'י ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.5.12 בחולון.

2. לטענת התובעת נסעה ברכבה ברחוב אהרונוביץ בחולון ובעודה עומדת לפני רמזור אדום בנתיב הימני הגיח לפתע רכב הנתבע ופגע ברכבה בצד שמאל. כאשר ביקשה התובעת מהנתבע להחליף פרטים, עצר לידה הנתבע, פתח את החלון וצעק כי הפריעה לו לבצע פניית פרסה. התובעת נסעה אחריו, רשמה את מספר הרכב, פנתה למשטרה וכך ביררה את פרטי הבעלים של הרכב הפוגע.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי החל בפניית פרסה והאט עד לעצירה מוחלטת תוך איתות. רכב שהגיע ממול הבחין בנתבע ועצר על מנת לאפשר לנתבע לבצע את הפנייה. עת החל הנתבע בתנועה, הגיח רכב התובעת תוך עקיפת טור הרכבים מצד ימין, עקף בחוסר זהירות ופגע ברכב הנתבעים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וטענה כי נסעה ישר בנתיב הימני כאשר התחלף הרמזור לאדום והיא החלה לעצור. לפתע הבחינה בנתבע פוגע ברכבה. הנתבע טען לאחר התאונה בפניה כי ביקש לבצע פניית פרסה. התובעת הודתה כי יתכן והרכב שהיה בנתיב השמאלי התיר לנתבע לעבור, אך היא לא הבחינה בכך. התובעת טענה כי קיים פס הפרדה רצוף באזור בו ביצע הנתבע פניית פרסה אסורה. בנוסף, טענה כי הנתבע ברח מהמקום לאחר התאונה ולא נתן לה פרטים. התובעת הכחישה את גרסת הנתבעים לתאונה.

5. הנתבע העיד וטען כי אכן ביצע פרסה במקום אך התאונה התרחשה מספר מטרים לאחור במקום קו ההפרדה מקוטע ומאפשר מעבר. הנתבע טען כי הרכב בנתיב השמאלי התיר לו לעבור ואז באה התובעת, נכנסה לתחנת האוטובוס שהיתה במקום ובניסיון לעקוף את הרכבים פגעה ברכבו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת לפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה נסעה ישר בנתיב הימני וכאשר עמדה להיעצר ברמזור אדום פגע בה לפתע רכבו של הנתבע.

שנית, עדותו של הנתבע היתה בלי מהימנה בעיני ומהוססת. בנוסף, הנתבעים לא צירפו כל תמונה התומכת בגרסתם לפיה קיימת תחנת אוטובוס ונתיב אחד בלבד באזור בו ארעה התאונה. כמו כן, גרסת הנתבע לתאונה אינה סבירה בעיני שכן במידה ולתובעת היה מקום לעבור במקביל לרכבים שעמדו במקום, כפי ששורטט ע"י הנתבע עצמו, הרי שנסעה בנתיב הימני, והיה על הנתבע ליתן לה זכות קדימה בטרם עבר לנתיב נסיעתה לצורך ביצוע והשלמת פניית הפרסה.

בנוסף, עזיבת הנתבע את המקום בלי להותיר פרטים, אף היא מעלה ספק בדבר מהימנות גרסתו.

תמונות הנזק אף הן מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה קרי, פגיעה בדלת הרכב של התובעת ע"י רכבו של הנתבע.

בנסיבות אלה, סבורה אני, כי היה על הנתבע אשר ביצע פניית פרסה להבחין בתובעת שנסעה באותה עת בנתיב הימני, ליתן לה זכות קדימה ולנקוט באמצעים הדרושים בטרם נכנס לנתיב נסיעתה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק שנתבע בגין עוגמת נפש מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתביעות קטנות עסקינן.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,606 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 30.12.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: