גז"ז 9491-04-14

א.בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר שלפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ("החוק") שדנה בעניינו של המערער ב – 18.2.14 וקבעה לו 65% נכות ("הועדה").

הועדה התכנסה בעקבות פס"ד שניתן (19.10.12; 4571-12-11) להסכמת הצדדים ולפיו תנמק הועדה את החלטתה ב"מישור האונקולוגי ותתייחס למסמכים הרפואיים, שהיו בפניה ביום קבלת ההחלטה, לרבות לחוות הדעת של פרופ' בן יוסף מיום 13.9.11" ("פסה"ד").

טוען המערער כי הועדה התעלמה מחוו"ד פרופ' בן יוסף ולפיה מחלתו פעילה וקבעה לקונית כי מצבו מתאים לקביעת 50% לפי סעיף 31א' לצמיתות כמחלה ברמיסיה ובנגוד למסמכים רפואיים רבים המעידים על מחלה פעילה.

עוד טען כי לא נבחן כדבעי מצבו הנפשי הנובע מטיפולי הגזזת שעבר, כפי שנקבע בחוו"ד ד"ר סוסנוסקי, הועדה התעלמה מחווה"ד וממכלול המסמכים הרפואיים וקבעה 30% לפי סעיף 34א 4 ללא הנמקה ראויה.

ב.המשיב בתשובתו עתר לדחיית הערעור, משביצעה הועדה המתחייב עפ"י פסה"ד.

הועדה התכנסה בעניינו ב – 2 ישיבות; בישיבתה הראשונה (2.1.14) שמעה המערער וב"כ (עפ"י סעיף 2 לפסה"ד) ערכה בדיקה פסיכיאטרית ופנימית מקיפה וביקשה כי יובא בפניה תעוד רפואי מעודכן למצב המערער, כולל תוכנית טיפולית; בישיבתה השניה (18.2.14), ללא נוכחות, בחנה את כלל המסמכים וקבעה את נכותו.

הועדה סברה שלא היתה בפניה תמונה מלאה ורצופה של המחלה האונקולוגית, לא סתמה הגולל וביקשה תיעוד רפואי נוסף, אותו שקלה כולל כל המסמכים הרפואיים ולא מצאה לנכון להגדיל נכותו.

הפסיכיאטר בדק המערער, ציין הממצאים ולא הסתפק בחוו"ד שהיתה בפניו טרם פסה"ד אלא אף התייחס לחוו"ד ד"ר גולדברגר מ-17.11.13 – ודי בשוני בממצאים הרפואיים כדי חובת ההנמקה, מה גם שאין למערער טענה משפטית אלא רפואית.

הוא הדין בפן האונקולוגי. המערער נבדק והועדה קובעת כי מצבו הנוכחי מתאים לנכות משמדובר בהעדר תסמינים, טיפולים ובמעקב בלבד.

ג.ביום 25.11.14 נשמעו בפנינו הצדדים: