גז"ז 8699-08-14

1.בפנינו ערעור על החלטת ועדת המומחים מיום 17/01/14 שעפ"י החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ("החוק") שדחה בקשת התובעת לדיון חוזר ("הועדה").

המערערת הגישה לועדה תצהיר בתה (הגב' לוי שינדל מרים, מיום 10/12/13), המלווה האם שנים רבות והמציינת כי התובעת סבלה תמיד מדלילות שיער חריגה, ותמיד השיבה כי עברה טיפולים עם אחותה גיטה, בהיותה בת כ-15 שנה, במעברת העולים, טיפולים שבשלם נשר שערה וכשצמח – נשאר דליל. התובעת עלתה לישראל בשנת 1949, בהיותה בת 16 לערך, לא דיברה עברית כך שברור שלא הבינה טיב הטיפולים שקיבלה. אחות התובעת נפטרה מגידול בצוארה, מה שמחזק טענתה. הועדה התעלמה מתצהיר הבת.

כך גם בחוו"ד ד"ר בן שטרית ("חווה"ד").

טוענת התובעת כי בועדה נפל פגם מהותי משקבעה כי אין סימנים ברורים לרדיודרמטיטיס בניגוד לחווה"ד בה צויינו במפורש סימני ומוקדי הקרחה באזור טמפורלי, תוך שהתעלמה הועדה מתמונות שצורפו לחווה"ד. כך, לא נכלל בהרכב הועדה דרמטולוג.

עוד נטען כי הגם שהועדה דנה בעניינה בחודש ינואר, נשלחה החלטתה רק ביום 20/05/14.

2.המשיבה בתגובתה עתרה לדחיית הערעור, משהועדה דחתה הבקשה לעיון חוזר, משעיון בראיות החדשות אינו יכול להיות תשתית ראייתית מספקת לשינוי החלטותיה הקודמות.

הועדה עיינה במסמכים שבפניה, כולל בעדות התובעת עוד בשנת 2004 ובהעדר ראיות להקרנות שניתנו, היכן וע"י מי, כולל הסתירה למועד בו טופלה (בתביעה 1946-7; כשעלתה בשנת 1949) – קבעה כי לא הוכח שהתובעת עברה טיפול בהקרנה כמשמעו בחוק.

משפעלה הועדה כסמכותה, עניינית, בסבירות – אין רשאי ביה"ד להמיר שק"ד הועדה.

אף בחווה"ד אין ציון לנזקי רדיודרמטיטיס והועדה התייחסה לחווה"ד. בועדה ישב ד"ר רחימא מומחה לקרינה וד"ר בר, מומחית לאונקולוגיה/רדיותרפיה. ממילא תצהיר הבת לא רלוונטי, משאינה מעידה על דברים שהיתה עדה להם.

3.בדיון בפנינו חזרו הצדדים על טענותיהם, כשהוגש לבקשתנו תצהיר הבת. כן הגישה המשיבה תדפיס נתונים לפיו עלתה התובעת לישראל מרומניה ביום 13/11/49.

4.ולהכרעתנו – 

א.עסקינן בועדת מומחים ומשכך, לביה"ד הסמכות לבחון החלטתה כבקורת מנהלית בלבד. משמע, לא יחליף ביה"ד שיקול דעתו בשיקול דעת המומחים שבועדה.

ב.ועדת המומחים דנה בעבר בעניינה של התובעת, ב-2 דיונים.