גז"ז 20810-01-14 . לפני

1.זהו ערעור על החלטה של ועדת מומחים (להלן: "הוועדה") על פי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") אשר דחתה ביום 1.7.13 את תביעתה של גב' ודאד נשאשיבי (להלן: "המערערת") וקבעה "... כי לא נוצרה תשתית מספקת לכך שהתובעת קיבלה טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת כמשמעותו בחוק, לפיכך דין התביעה להידחות".

השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו:

2.המערערת סובלת ממחלת מנינגיומה הכלולה בחוק בסעיף 1(א)1 לתוספת, ומשכך הגישה תביעתה על פי החוק למשרד הבריאות.

3.ביום 24.11.05 נדחתה תביעת המערערת על ידי הוועדה.

4.המערערת הגישה אל הוועדה בקשה לדיון חוזר, ועקב כך ביום 13.1.13 דנה הוועדה פעם נוספת בתביעת המערערת, וזאת שלא בנוכחות המערערת. החלטת הוועדה הייתה לזמן את המערערת לבדיקה אצל רופאה מומחית דרמטולוגית העור, מטעם הוועדה.

5.ביום 14.3.13 בדקה הרופאה המומחית הנ"ל את המערערת וקבעה כי לא נמצאו סימנים לטיפול בקרקפת להקרנות כנגד מחלת הגזזת כמשמעותם בחוק.

6.ביום 17.4.13 דנה הוועדה בעניינה של המערערת פעם נוספת, ללא השתתפות המערערת, וקבעה כי יש לשמוע את עדי המערערת. ביום 6.4.13 שמעה הוועדה את העדה גב' חביב חוה - חברתה לכיתה של המערערת, וכן את טיעוני ב"כ המערערת. ביום 1.7.13 שמעה הוועדה את העדה גב' עואד נג'אח גרייס - חברתה לכיתה של המערערת.

7.הוועדה ציינה בהחלטתה מיום 1.7.13 כך:

"מכלול העדויות שנפרש בפני הוועדה אינו יכול להוות תשתית ראייתית מספקת. הוועדה רשמה בפניה כי התובע לוקה במחלה הכלולה בחוק, מנינגיומה, ברם מכלל המחקרים המקובלים עולה כי המחלה בה לקה התובע לוקים גם אחרים אשר מעולם לא נחשפו לטיפול בהקרנות. לפיכך לא ניתן להסיק כי מי שלקה באחת או יותר מהמחלות טופל בעברו בהקרנות".

8.הוועדה דחתה את תביעת המערערת וקבעה כי לא נוצרה תשתית עובדתית מספקת לכך שהמערערת טופלה בעברה בהקרנות כנגד מחלת הגזזת, כמשמעותן בחוק.