גז"ד למורשעת בגניבה מניצול שואה עיוור עת הועסקה כעוזרת אישית בביתו

ההרשעה ותמצית הנסיבות

1. הנאשמת הורשעה, על סמך הודאתה במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן [להלן: "כתב האישום"], בעבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 391, 415 סיפה, 418 סיפה ו-420 בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"], בהתאמה.
2. ברקע האירועים העסקתה של הנאשמת על ידי נפגע העבירה [ע.ת. 1] שהינו אדם קשיש יליד שנת 1936 ועיוור [להלן: "המתלונן"] וזאת כעוזרת במשרה חלקית, מחודש ספטמבר 2016 ועד לחודש נובמבר 2019 [להלן: "תקופת ההעסקה"]. יצוין כי לצד העסקה של הנאשמת כעוזרת, הסתייע המתלונן גם במטפלת סיעודית צמודה, שסעדה אותו בביתו בכל ימות השבוע [ע.ת. 6].

תפקידה של הנאשמת היה לסייע למתלונן בענייניו הכספיים ובכלל זה משיכת מזומן, הפקדת שכר עבורה ועבור המטפלת הסיעודית וקניות מזון וצרכי ביתו של המתלונן. עוד מתפקידה היה לקרוא למתלונן עיתונים ומסמכים שונים ולהיות עבורו "עיניים" בכל ענייניו האישיים. מכוח תפקידה זה ולצורך ביצוע רכישות ומשיכת מזומנים, היתה לנאשמת גישה מלאה לכרטיסי האשראי של המתלונן ולשם כך גם נמסר לה הקוד הסודי. עם זאת, יצוין כבר כעת כי בעת פעולת משיכת המזומנים המתלונן היה נוכח.

המתלונן התקיים מקצבאות שונות, ביניהן תמלוגי ניצולי שואה, ביטוח לאומי וביטוחים נוספים. את הקצבאות קיבל המתלונן לשני חשבונות בנק אותם הוא ניהל. לחשבון אחד קיבל את התמלוגים שהגיעו לו כניצול שואה [להלן: "חשבון התמלוגים"] ולשני קיבל את כספי הביטוחים והוא שימש להוצאות השוטפות [להלן: "חשבון האשראי"]. 

3. אירועי כתב האישום נחלקים לשתי תקופות עיקריות:

התקופה הראשונה החלה בסמוך למועד תחילת העסקתה של הנאשמת, החל מחודש ספטמבר 2016 ועד לספטמבר 2017 [להלן: "התקופה הראשונה"], ובמהלכה משכה הנאשמת סכומי כסף במזומן, מעבר להוצאותיו הרגילות של המתלונן, כשהיא נוטלת לעצמה את ההפרש לאחר שעשתה שימוש בחלק מהכספים לטובת תשלום הוצאותיו של המתלונן כפי תפקידה. ההפרש שגנבה הנאשמת מהמתלונן הקשיש שהעסיקהּ בתקופה זו לידיה היה כ- 200,000 ₪.

נוכח מעשיה אלו, במהלך השנים 2018 ו- 2019 [להלן: "התקופה השנייה"] פחת באופן משמעותי סכום היתרה בחשבונותיו של המתלונן ועמד על יתרה שלילית. הנאשמת, שהבינה כי מעשיה עלולים להתגלות, ניסתה לאזן בעצמה בין שני חשבונות הבנק באמצעות הפקדת כספים במזומן ממקורות שונים וכן בהעברה בין החשבונות של המתלונן. במקביל לכך, המשיכה הנאשמת לגנוב סכומי כסף גדולים במהלך התקופה השנייה מחשבונותיו של המתלונן, בסך של 350,000 ₪, בדרכים הבאות:

הנאשמת עשתה שימוש בכרטיס אשראי של המתלונן ורכשה בו טובין עבורה [בסופרמרקטים, חנויות בגדים, חנויות למוצרי טיפול בחיות ועוד]. סך הגניבה בדרך זו היתה בסכום של כ-200,000 ₪. ובכך גם הגדילה הנאשמת את הוצאות האשראי בכרטיס האשראי של המתלונן במאות אחוזים במהלך התקופה השנייה.

עוד בתקופה השניה, גנבה הנאשמת פנקס שקים של המתלונן המשוך מחשבון התמלוגים, וזייפה את השיקים בכך שמילאה את פרטיהם וחתמה בחתימה הנחזית להיראות כחתימתו של המתלונן. החל מחודש יולי 2018 הנאשמת מסרה שקים בדרך זו בבתי עסק שונים וקיבלה עבורם טובין שונים או סכומי כסף נגדם בסכום של לפחות 150,000 ₪.

סה"כ גנבה הנאשמת במהלך שתי התקופות סכום כולל של 550,000 ₪, באמצעות שימוש בכרטיסי אשראי, משיכת מזומן ושימוש בשיקים.

4. בנוסף לגניבת הכספים כפי שתואר לעיל, הנאשמת גם עשתה שימוש ב- 13 שקים מהשיקים הגנובים לפריטתם בחַלְפָנִיָּה [צ'יינג'] כשהיא מציגה מצג שווא לפיו השקים התקבלו כדין מידי המתלונן. היקף המרמה בדרך זו היה 73,100 ₪. הנאשמת הפקידה סכום זה בחזרה בחשבון האשראי של המתלונן, וזאת במטרה לנסות ולהביא לאיזון החשבון ולמנוע את גילוי הגניבה.

בנוסף, במהלך התקופה השנייה, הפקידה הנאשמת לחשבונותיו של המתלונן במזומן סכום של כ-250,000 ₪ ממקורות שונים, העבירה סכום של כ-31,000 ₪ מחשבון התמלוגים לחשבון האשראי וסכום של כ-9,000 ₪ מחשבון האשראי לחשבון התמלוגים, וכל זאת עשתה בכדי להסתיר הגניבה ולמנוע גילוי מעשיה על ידי המתלונן.

5. מעשיה של הנאשמת התגלו בחודש נובמבר 2019 על ידי בנו של המתלונן ועבודתה הופסקה.
6. במסגרת הסדר דיוני הודתה הנאשמת בכתב אישום מתוקן והורשעה. לא הייתה הסכמה עונשית בין הצדדים והם טענו בפניי לעונש באופן פתוח. אציין כי התקיימו שתי ישיבות לצורך פרשת הטיעונים לעונש, כשלדיון המאוחר הצטרף בנו של המתלונן כמשקיף באמצעות ויעוד חזותי ממקום מושבו בארה"ב [בהתאם להחלטה נפרדת מיום 20.7.2020].

תמצית הראיות לעונש וטיעוני הצדדים