השופט א. חזק:
הנאשם הורשע בהכרעת דין מיום 20.7.20, בעבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), על פי נוסחו לאחר תיקון 137 לחוק.
כתב האישום הוגש לפי סעיף 300(א)(1) לחוק בנוסחו טרם כניסתו לתוקף של תיקון 137.לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 137 לחוק, הורשע הנאשם כאמור בעבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק בנוסחו לאחר התיקון, לאחר שקבענו כי יחול הדין המקל עם הנאשם, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק. הכרעת הדין ניתנה לאחר שנשמעו ראיות.
הנאשם הוא בנה של אירינה קפוסטין ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 1951, ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגורר הנאשם במרחק של כ- 200 מ' מדירת המנוחה בהוסטל.
הנאשם הורשע בין היתר, בעובדות הבאות: ביום 14.1.17 הגיע הנאשם לדירת אמו בסמוך לשעה 12:23, כדי לחגוג איתה את חג "נוביגוד הישן". הנאשם ואמו חגגו ביחד, אכלו וגם שתו אלכוהול. הנאשם יצא מדירת אמו בסמוך לשעה 15:20, כשהוא שתוי. בסמוך לשעה 16:24 חזר הנאשם להוסטל, ומאותה עת, נכנס ויצא את ההוסטל מספר פעמים עד לעזיבתו את ההוסטל בסמוך לשעה 17:22. בהמשך, בסמוך לשעה 17:38 הגיע הנאשם למסעדת "ויקטוריה" באשדוד, שוחח עם בעל המסעדה, ליאוניד ברקוב וביקש לקבל בהקפה בקבוק של ויסקי בנפח ליטר אך נענה בשלילה.
בסמוך לשעה 23:38, הלכה המנוחה לדירתו של הנאשם והגיעה לשם בסמוך לשעת חצות. הנאשם והמנוחה היו בדירת הנאשם לבדם. בשעה שאינה ידועה, בין שעת חצות ולפני השעה 03:00, ומסיבה שאינה ידועה, תקף הנאשם את אמו והכה אותה מכות רבות מאד בחלקי גופה השונים ובין היתר, בראשה, בבית החזה, בבטנה, בישבנה, בידיה וברגליה, כשהוא משתמש לצורך הכאתה בין השאר גם בחפץ או בחפצים שונים.
הנאשם הכה את אמו, כשהוא מודע לכך שהוא מכה את אמו, מכות שיש בהן כדי לגרום למותה, וכשהוא מודע לכך כי קיימת אפשרות כי מכות אלו עלולות לגרום למותה של המנוחה, תוך שוויון נפש לגבי האפשרות שהמכות אכן יגרמו למותה של המנוחה. מותה של המנוחה נגרם כתוצאה ממכות אלה, וכן נגרמו לה חבלות חמורות, פצעים ושטפי דם, שבחלקם, קרוב לוודאי החישו את המוות.
ראיות לעונש-
מטעם המאשימה הוגשו במסגרת הראיות לעונש, רישומו הפלילי של הנאשם (ת/1); שלושה גזרי דין בעניינו של הנאשם, כדלקמן: גזר דין בת"פ 53396-12-10 מדינת ישראל נ' ארטיום קפוסטין (מיום 30.1.11) בו הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של תקיפה סתם (כלפי אמו המנוחה) ונדון בין היתר, ל-30 ימי מאסר בפועל (ת/1א') ; גזר דין בת"פ 21309-03-15 מדינת ישראל נ' ארטיום קפוסטין (מיום 27.7.15) במסגרתו הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים בשתי הזדמנויות שונות (על בת זוגו הגב' אלכסנדרה דניסוב). על פי הסכמת הצדדים במסגרת ההסדר, נדון הנאשם למאסר מותנה בן 3 חודשים, למשך שנתיים (ת/1ב') ; ת"פ 70518-01-19 מדינת ישראל נ' ארטיום קפוסטין (מיום 15.6.19) אוחד עם ת"פ 19371-04-19 מדינת ישראל נ' ארטיום קפוסטין - מדובר בשני תיקים שנפתחו לאחר מעצר הנאשם בתיק זה, בהם הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות איומים (שתי עבירות איומים על מנהל מרפאת הכלא) ובתיק הנוסף עבירת איומים (על חובש בכלא) ונגזר עליו עונש מאסר בפועל למשך חודשיים.
מטעם ההגנה הוגש במסגרת הראיות לעונש תצהיר נפגע עבירה מטעם הגב' סטייסי קפוסטין (נכדתה של המנוחה ואחייניתו של הנאשם) (נ/1). בנוסף, העידה הגב' ילנה קפוסטין (בתה של המנוחה ואחות הנאשם).
תצהיר נפגע עבירה מיום 23.10.20 – מטעם הגב' סטייסי קפוסטין (להלן: "סטייסי"). הגב' סטייסי קפוסטין שהיא נכדתה של המנוחה, ביקשה להגיש תצהירה כתמיכה לבקשתה להתחשב בנאשם בעת גזירת עונשו ולהקל עמו. בתצהירה סיפרה סטייסי כי היא איבדה את אביה בגיל 5 ומאותו הזמן הנאשם שימש לה כאב וכאח גדול, אליו היא פנתה בכל דבר או בכל צרה. לדבריה הנאשם היה לצידה לאורך השנים גם ברגעים הטובים וגם ברגעים הרעים, וגם כאשר בגרה ו"מצאה את דרכה בעולם" תמיד היה הנאשם לצידה בכל עת שרצתה. סטייסי ציינה בתצהירה כי זה לא סוד שאימה לא היתה בקשר מיטבי עם סבתה המנוחה ואחיה-הנאשם, ולדבריה זו היתה אחת הסיבות העיקריות שהנאשם נטל על עצמו את הטיפול במנוחה, דאג לה למגורים בהוסטל, דאג לבקרה מידי יום ולדרוש בשלומה, היה מבשל עבורה ואף דאג להתגורר בסמיכות להוסטל כדי להיות קרוב אליה ולדאוג לצרכיה. לדבריה הנאשם "ויתר על חייו האישיים" על מנת להיות קרוב למנוחה. עוד תיארה סטייסי בתצהירה כי סבתה חוותה קשיים מאז עלייתה ארצה, אז נאלצה לעבוד בעבודות פשוטות וקשות, דבר אשר הובילה לתחושות תסכול רבות, עמן התמודדה באמצעות שתייה מרובה של אלכוהול וכן היתה נוהגת להאשים את בתה ואת הנאשם במצבה. עוד תיארה סטייסי כי גם הנאשם היה שותה ובכך הוא וסבתה המנוחה היו מוצאים נחמה, ולא פעם בשל השתייה המרובה הם גם היו רבים, אך לדבריה הנאשם התמיד לבקרה ולדאוג לה. לאור זאת, סיפרה סטייסי כי כשהמשפחה התבשרה על מות המנוחה, הם התקשו להאמין שהנאשם ביצע או היה מסוגל לבצע את המעשה, שהרי במהלך כל השנים הוא היה בקשר רציף עם אימו ודאג למחסורה. לטענת סטייסי עד היום קשה לה לקבל את העובדה שהנאשם ביצע העבירה.
עוד תיארה סטייסי בתצהירה כי מאז מות המנוחה חייה השתנו באופן קיצוני. לדבריה אימה במצב דכאוני קשה, בין היתר, בשל כך שהיא מאשימה את עצמה על כך שלא שמרה על קשר טוב יותר עם אימה ועם הנאשם.
לדבריה של סטייסי, אין לאמה ולה אף קרוב משפחה בארץ למעט הנאשם. כן ציינה כי מעשהו של הנאשם חמור מאין כמותו ובדרך כלל אין מחילה לבן משפחה ההורג בן משפחה אחר, אליו היה קשור וקרוב כל כך. יחד עם זאת ציינה סטייסי כי לא נדע מעולם מה הביא את הנאשם לבצע המעשה, ועם כל הכאב בשל אובדן סבתה, היא ואימה חוששות לא פחות מלאבד בן משפחה נוסף ולהישאר לבדן בעולם. לדבריה, היא מבינה שהנאשם ישלם על מעשיו במהלך השנים הבאות דבר אשר ימנע ממנה ומאימה להדק עימו הקשר וכמובן ימנע מהנאשם הקמת משפחה, כפי שרצה כל השנים, אך יחד עם זאת ביקשה לנקוט במידת הרחמים ולא להחמיר עימו בעת גזירת עונשו. עוד בתצהירה תיארה הגב' סטייסי כי חייו של הנאשם לא היו קלים וענישה מחמירה תגרום לו לאבד את הרצון להמשיך לחיות. לדבריה, ענישה כגמול על מעשי הנאשם לא תחזיר את סבתה לחיים ועל כן ביקשה מבית המשפט להתחשב במכלול נסיבות חייו של הנאשם ולהשית עליו עונש שלאחריו יוכל הנאשם להשתקם ולהקים בית ומשפחה.
עדות הגב' ילנה קפוסטין - אחות הנאשם: העדה תיארה כי משפחתה מצומצמת ואין לה אף אחד מלבד אחיה. לדבריה היא לא מאמינה שהנאשם היה יכול לרצוח את אימם. העדה תיארה כי אחיה היה קשור לאימם ואהב אותה. לדבריה אחיה היה קרוב "פי 10" ממנה לאימם ודאג לה כל הזמן, הוא היה מבקרה בכל יום ודאג לה למגורים בהוסטל. עוד בדבריה ציינה כי אין מספיק מילים שיתארו את הקשר, הקרבה והאהבה שהיו בין אחיה לאימם המנוחה. העדה תיארה כי היו ביניהם יחסים חמים וכמו בכל משפחה היו גם ויכוחים ומריבות, אך גם אם צעקו ורבו זה לא הרחיק לכת עד כדי רצח. העדה סיפרה כי גם לאימה היה אופי קשה. לדבריה לאחיה הנאשם "לב זהב" והוא היה נותן הכל בשביל אימו, ודוגמא אחת מיני רבות היא הכסף שנתן הנאשם לניתוח של האם. לאור כל זאת ביקשה להקל עמו בעת גזירת עונשו.