גז"ד בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג

ההרשעה ונסיבות המקרה

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, לפי סעיף 382(ג) בחוק העונשין תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"].
2. כתב האישום המתוקן מגולל אירוע נמשך שהחל בחצות 18.2.2020 בבית בני הזוג כאשר בשעה שבת זוגו של הנאשם [להלן: "המתלוננת" או "נפגעת העבירה"] ישנה, חבט הנאשם בפניה באמצעות אגרופיו תוך שהוא צועק עליה מדוע הלכה לחנות לקנות מוצרים. המתלוננת הצליחה להימלט מהנאשם ולצאת מהבית אך הנאשם רדף אחריה, תפס אותה בשערה, גרר אותה על הרצפה והכה אותה בגבה באמצעות מוט ברזל. למתלוננת נגרמו חבלות של ממש בפנים ובכתף.
3. יצוין כי תחילה כפר הנאשם במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, ונקבעה תכנית משפט, אולם בישיבת התזכורת בטרם ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים על הסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום והנאשם הודה בכתב אישום מתוקן ללא הסכמה עונשית ונקבע מועד נפרד לטיעונים לעונש.

תמצית הטיעונים לעונש

4. תמצית ראיות וטיעוני ב"כ המאשימה לעונש:

המאשימה הגישה כראיות לעונש את הרישום הפלילי של הנאשם [ת/1], את תמונות החבלה [ת/2], תעודה רפואית [ת/3] וכן טיעונים לעונש בכתב [ת/4].

בטיעוניה לעונש, פירטה המאשימה את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, את הצורך להוקיע את עבירות האלימות ולתת ביטוי למידת האשם הגבוהה ולעצמת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה הקונקרטי. נטען כי נעשה שימוש בנשק קר וכי המעשה של גרירת המתלוננת באמצעות שערות ראשה הינו מעשה משפיל והוא גם פגע משמעותית בכבודה, והכל תוך ניצול פער ביחסי הכוחות. המאשימה הפנתה לפסיקה ועתרה לקבוע מתחם עונש הולם שבין 14 ל-28 חודשי מאסר בפועל.

בתוך המתחם, טענה המאשימה שאין נקודות זכות שיהיה בהן כדי להקל בעונשו של הנאשם, אין הליכי שיקום המצדיקים חריגה וזאת בהעדר תסקיר ואין זו הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין גם אם אין בעברו הרשעה בעבירות אלימות.

המאשימה עתרה לקבוע עמדה עקרונית ביחס לאלימות כלפי נשים, בוודאי מבלי שקדמה לה התגרות מוקדמת ועתרה לגזור את דינו של הנאשם לעונש מאסר בפועל בשליש התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו. עוד עתרה המאשימה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי משמעותי לצורך הרתעה וכן פיצוי משמעותי והתחייבות לשיקול דעת בית המשפט.

5. תמצית טיעוני הסניגור לעונש:

הסניגור הגיש אסופת פסיקה נכבדה, וטען כי אין בפסיקה תימוכין למתחם העונש ההולם המבוקש על ידי המאשימה. לטענת הסניגור, גם בהתייחס לעובדות העולות מכתב האישום, לרבות אלימות תוך שימוש בחפץ, כמו במשיכת השיער, עדיין מתחילים מתחמי הענישה במספר חודשי מאסר שבדרך כלל יכול וירוצו בעבודות שירות. הסניגור הגיש פסיקה שלטעמו כוללת מקרים חמורים יותר מהמקרה שלפנינו, לרבות תוך גרימת חבלות הכוללות שברים בצלעות, חתכים בקרקפת וכדומה.

לטענת הסניגור, יש לקבוע מתחם עונש הולם שינוע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל.

בתוך המתחם, עתר הסניגור לגזור את דינו של הנאשם בתחתית המתחם וזאת נוכח שהודה בביצוע העבירה,  נטל אחריות, חסך את העדת המתלוננת מתוך רצון לשקם את התא המשפחתי.