גורן נ' מועצה מקומית ירכא

פסק דין

1.התובע, מר מיכאל גורן (להלן – התובע) הפעיל, לטענתו, חוג ג'ודו בישוב ירכא מיום 1.10.2010 ועד ליום 31.1.2012. התובע טען כי מעסיקתו היא המועצה המקומית ירכא (להלן – הנתבעת 1). עוד נטען כי על אף שתנאי העבודה והשכר סוכמו עם נציג הנתבעת 1, לא שולם לו כל שכר בגין עבודתו. לפיכך עתר התובע לתשלום שכר עבודה בסכום כולל של 5,220 ₪.

2.מנגד, טענה הנתבעת 1 כי לא העסיקה את התובע ולא התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד ומעביד ו/או התקשרות אחרת כדין. עוד נטען כי גם אם הפעיל התובע חוג ג'ודו (בכתב ההגנה של הנתבעת 1 צוין "הואיל ומדובר ככל הנראה במתן שירותים") היה עליו לקבל תמורה ישירות מהורי התלמידים, כמקובל במקרים שכאלה.

3.בכתב הגנתה, וכן במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.9.2012 טען ב"כ הנתבעת כי יש מקום לצרף כנתבע נוסף את מר ואיל אלחאג', מנהל המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בנתבעת (להלן – הנתבע 2), שהוא הגורם שמולו סיכם התובע את תנאי העסקתו, ויתכן שהוא זה שהעסיק את התובע באופן אישי או עבור עמותה כלשהי, ולכן יש לקבוע כי הוא מעסיקו של התובע. בהתאם לבקשת הנתבעת, צורף מר ואיל אל חאג' כנתבע נוסף בתביעה. על אף שמאישורים שהציגו הצדדים בפני בית הדין עולה כי כתב התביעה והחלטות בית הדין יום 23.9.12 ומיום 23.12.12 נמסרו לנתבע 2 – לא התייצב זה לדיונים שנקבעו לתאריכים 23.12.12 ו- 13.2.13 ולא הגיש כתב הגנה. הנתבע 2 התייצב לדיון שנקבע ליום 13.2.13, מבלי שהגיש קודם לכן כתב הגנה. בהחלטתי ממועד זה קבעתי כי אין מקום לחייב את הנתבע 2 על יסוד כתבי הטענות ויש לאפשר לו להשמיע את טענותיו ולהציג ראיותיו. ואכן, במועד ישיבה זו העיד הנתבע 2 והציג את גרסתו.

4.הצדדים היו חלוקים, אם כן, בשאלת זהות מעסיקו של התובע, וכן בשאלת מספר שעות העבודה והשכר המוסכם.

5.התובע העיד לעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר זיאד תקתוק, גזבר הנתבעת. כאמור, ביום 13.2.13 העיד גם הנתבע 2.

6.העובדות הרלוונטיות, אותן אני קובעת על יסוד חומר הראיות שבתיק ולאחר שקילת העדויות שנשמעו בפני, הן אלה:

א.התובע הינו מדריך ג'ודו בעיסוקו. בשנים 1991-1992 הועסק התובע על-ידי הנתבעת כמדריך ג'ודו, וזאת במסגרת חוזה עבודה מיוחד (ת/7), בו נקבע כי התובע יהיה זכאי לשכר של 500 ₪ + נסיעות עבור 6 שעות עבודה בשבוע. מתלושי השכר לתקופה זו (ת/6) עולה כי שולם לתובע שכר חודשי בסך 580 ₪ + נסיעות.

ב.בחודש 9/11, ולאחר שהתובע ניהל שיחות בעניין הפעלת חוג ג'ודו בירכא עם הנתבע 2 ואנשים נוספים, נערך פרסום של חוג הג'ודו בהדרכת התובע. על-גבי דף הפרסום (ת/2) מופיע סמלה של הנתבעת 1, המועצה המקומית ירכא, וכן הרישום "המחלקה לחינוך בלתי פורמלי". בתחתית דף הפרסום מופיע שמו של הנתבע 2, מר ואיל אל-חאג', מנהל המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בנתבעת, וכן מספר הטלפון במשרדו בנתבעת ומספר הטלפון הנייד האישי שלו.

ג.ההרשמה לחוג נעשתה באמצעות המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בנתבעת (ת/5), והחוג התקיים בבניין המשמש גם את משרדי הנתבעת 1.

ה.מעדותו של התובע עולה כי חוג הג'ודו הופעל על-ידי התובע בחודשים 10/11 עד 1/12, והופיעו אליו תלמידים כמפורט ברישומיו של התובע (ת/8).

7.לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות, לעדויות שנשמעו ולסיכומי הצדדים, ושקלתי את מכלול נסיבות העניין, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

8.אקדים ואומר כי התובע הותיר רושם של עד מהימן, המעיד על העובדות לאשורן כפי שנראו בעיניו. מקובלת עלי גרסתו לפיה הדריך, בפועל, במסגרת חוג ג'ודו שהתקיים במתחמי הנתבעת 1, תוך שימוש בציוד ובתשתית של הנתבעת, וכחלק מפעילות שמאורגנת על-ידי הנתבעת 1 עבור ילדי הישוב. עוד שוכנעתי כי התובע ניהל את המגעים לעניין עצם קיום החוג, כמו גם באשר לשכרו, עם נציג הנתבעת 1, שנחזה לנציגה המוסמך, ואשר לו מסר גם דיווח באשר לשעות העבודה (פרו: 6; ש: 3).

9.שוכנעתי מעדותו של התובע כי העבודה סופקה לו על-ידי נציג מוסמך מטעמה של הנתבעת 1, הוא הנתבע 2, שהוא בעל התפקיד הרלוונטי לעניין זה בהיותו מנהל המחלקה לחינוך בלתי פורמלי, האחראי מתוקף תפקידו על קיום חוגים כגון זה שהפעיל התובע. גם הנתבע 2 אישר בעדותו כי החוג נוהל בחסות הנתבעת 1: כך, למשל, הציוד הנדרש לצורך קיום החוג נרכש מכספי הנתבעת 1 והפרסום בדבר קיומו של החוג נעשה על חשבון הנתבעת 1 (פרו: 11; ש: 26-27).

10.לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת 1 כי אין לומר כי החוגים התקיימו במסגרתה. הנתבעת 1 טענה כי בבניין בו התקיימו החוגים אמנם פועלים גם משרדי המועצה אך פועלים גם גופים אחרים שאינם שייכים למועצה, כמו בית לוויות ואולמות שונים המשמשים עמותות שונות. גזבר הנתבעת 1 העיד כי "מאז שהמתנ"ס התפרק, המועצה נתנה יד חופשית לפתוח חוגים ולהשתמש במתקני המועצה". מכאן – שהנתבעת 1 הודתה למעשה כי לצורך הפעלת חוג הג'ודו נעשה שימוש במתקני הנתבעת 1. יצוין כי הנתבעת 1 לא הציגה כל ראיה לכך שחוגים המתקיימים במקום מתקיימים עבור ועל-ידי גופים שאינם של הנתבעת 1, מלבד האמור בעדותו של גזבר הנתבעת 1. כאמור לעיל, סבירה יותר בעיני גרסת התובע כי משהובטח לו על-ידי נציג מוסמך של הנתבעת 1 כי החוגים יתקיימו במסגרתה של הנתבעת 1 והדבר אף נעשה בבניין המשמש גם את משרדי המועצה, והנתבעת 1 אף מודה כי נעשה שימוש במתקניה - יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי המעסיקה היא הנתבעת 1.

גם בעדותו של הנתבע 2 נמצאו סימוכין לכך שהמעסיקה היא הנתבעת 1. כך, למשל, העיד זה כי המחלקה שהוא עומד בראשה, המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בנתבעת 1, מנהלת פעילות של מתן חוגים לילדי הישוב, כי נרכש ציוד לצורך קיום החוג אותו קיים התובע ואשר בו עשה שימוש על-ידי הנתבעת 1 ומכספיה, כי הפרסום לקיום החוג נעשה על חשבון ועל-ידי הנתבעת 1, כי דמי התשלום עבור החוגים ניגבו מן התלמידים על-ידי הנתבעת 1 (פרו: 12; ש: 2-3), וכי הוא נתן לתובע "מקום לבצע את הפעילות" (פרו: 12; ש: 6).

12.על אף טענות הנתבעת 1 בדיון הראשון, לא מצאתי כי יש לקבוע כי יחסי העבודה התקיימו בין התובע לנתבע 2. בכתב התביעה לא מופיעה כל עילה או עובדה שיש בה כדי לתמוך במסקנה כי הנתבע 2 היה המעסיק של התובע. צירופו של הנתבע 2 כנתבע נוסף נעשה לבקשת הנתבעת 1, אלא שזו לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שיש לראות בנתבע 2, המשמש כאמור כמנהל המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בנתבעת 1, כמעסיקו של התובע. במהלך החקירה הנגדית של התובע העלה ב"כ הנתבעת 1 אפשרות כי הכוונה היתה להעסיק את התובע במסגרת "עמותה ששייכת לבית הספר", אלא שגם לטענה זו של הנתבעת 1 לא הובאו כל סימוכין. בסיכומים טען ב"כ הנתבעת 1 כי יש לחייב את הנתבע 2 שכן ההתקשרות של התובע עמו בשם המועצה נעשתה תוך חריגה מסמכות מצידו – טענה שלא הוזכרה בכתב ההגנה, אלא הועלתה לאחר מתן עדותו של הנתבע 2 שתמכה כאמור במסקנה כי פעל בשמה של הנתבעת 1. טענת החריגה מסמכות הועלתה בשלב מאוחר, ללא כל תימוכין, ואין בה כדי לבסס קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע 2 – יחסים הנקבעים על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה.

13.לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת 1 כי משלא נחתם הסכם כדין וההתקשרות לא זכתה לאישור חשב המועצה והגזבר – הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת 1 בתשלום השכר, וזאת מהטעמים הבאים:

א.גזבר הנתבעת 1 העיד כי תכנית החינוך הבלתי פורמלי במסגרתה מתנהלים חוגים נערכת באישור המפקח האזורי של משרד החינוך וכי תכנית זו לא כללה את החוג שהפעיל התובע (פרו: 6; ש: 16-19). אלא שתכנית אב זו לא הוצגה בפני בית הדין, ולא ניתן כל הסבר לאי הצגתה. הנתבע 2 אף העיד כי הוא אכן מכין תכנית אב אך הוא יכול לשנות אותה לפי הצורך וללא אישור הגזבר, וכי הוא מנהל את התקציב של המחלקה עליה הוא מופקד (פרו: 13; ש: 28-31 וכן פרו: 14; ש: 1-3).

ב.הנתבעת 1 לא נתנה טעם ראוי מדוע לא נחתם חוזה עם התובע. מלכתחילה התכחשה הנתבעת 1 לכל טענה בדבר ביצוע עבודה על-ידי התובע. הנתבע 2, שהוא כאמור בעל תפקיד בכיר הנתבעת 1, לא נתן הסבר משכנע לכך שלא נערך חוזה התקשרות עם התובע, אלא תשובות מתחמקות בלבד הנוגעות למסמכים שהיה על התובע להציג, או לכך שהיקף התלמידים בחוג לא הצדיק התקשרות מסודרת עם התובע. לבסוף אישר הנתבע 2 כי העביר לפקידתו את כל המסמכים הדרושים על מנת לפתוח לתובע תיק עובד "אבל אחרי זה זה נפל ולא טופל" (פרו: 15; ש: 13-14).