גורן ואח' נ' טופז

פסק דין

1.בפני ערעורם של המערערים על החלטתה מיום 25.5.11 של כב' הרשמת ורדה שוורץ בתיק 19993-04-11 שדחתה בקשתם של המערערים לבטל צו עיקול זמני שניתן ביום 13.4.11 ע"י כב' הרשם יוחנן גבאי.

בנוסף מתייחס הערעור להחלטה נוספת של הרשמת הנכבדה מיום 4.7.11 שדחתה פעם נוספת את בקשתם של המערערים לביטול העיקול הזמני.

2.ראוי להבהיר כבר עתה כי הבקשה הראשונה לביטול העיקול היתה בטענה כי צו העקול פקע נוכח העובדה שלא נמסר למערערים בניגוד להוראת תקנה 367 (ב) לתקנות סדה"א ובניגוד לסעיף 5 להחלטתו של ב"כ הרשם גבאי ובהתאם לתקנה 370 (3) לתקנות.

העילה לבקשה השניה לביטול העיקול הינה כי המשיבה לא קיימה את הוראות הרשמת הנכבדה שהורתה בהחלטתה מיום 25.5.11 כי תנאי להמשך תוקפו של צו העיקול יהיה בהמצאת ערבות צד ג' וערבון כספי תוך 7 ימים, שאם לא כן יפקע צו העיקול מאליו.

3.טרם דיון בערעור לגופו לגבי ההחלטה הראשונה יש לבחון האם הוגש הערעור במועד שכן המשיבה טוענת כי הוגש באחור.

המערערים בהיותם מודעים למועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור טוענים בתחילת כתב הערעור כי ערעורם לגבי ההחלטה הראשונה הוגש במועד שכן רק ביום 4.7.11 ניתנה החלטה ברורה על תוקף ואישור הערבויות ולכן רק החל ממועד זה יש למנות את תקופת הערעור. לחלופין נטען כי רק ביום 13.6.11 הומצאה הערבות שנקבעה, כך שמועד הגשת הערעור לא חלף.

4.בעיקרי הטיעון טוענת המשיבה כי הערעור המתייחס להחלטה הראשונה הוגש באיחור של 28 ימים, איחור גדול שלא מצדיק הארכת מועד.

תקנה 400 לתקנות סדה"א קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת רשם הינו 20 ימים מהיום שבו נתנה ההחלטה.

המערערים לא צרפו לכתב הערעור בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ואף כתב הערעור עצמו ובעיקרי הטיעון שהגישו אין כל התיחסות או הצגת טעם מיוחד. להיפך המערערים סבורים שלא החמיצו את המועד, כמוסבר לעיל. על כן אין לי צורך לבחון האם יש מקום להאריך מועד שכלל לא נתבקש אלא לבחון האם הוגש הערעור במועד.

5.דומני כי אין מנוס מדחית הערעור לגבי ההחלטה הראשונה, על הסף מהטעם שהוגש באיחור.

כפי שהבהרתי לעיל כל אחת מבקשות הביטול מסתמכת על טעם נפרד ואין קשר בין הערבויות הנוספות שקבעה הרשמת לבין החלטתה שלא לבטל העיקול מהטעם שפקע.

כל ההחלטות המאוחרות עליהן מבקשים המערערים להסתמך, לעניין המועד, אין כל קשר למועד בו היה עליהם להגיש ערעורם להחלטה הראשונה שכן ההחלטות המאוחרות עניינן הארכת מועד להמצאת הערבויות הנוספות שנקבעו ובמיוחד כאשר עפ"י ההחלטות הוארך המועד להמצאת הערבויות.

אגב, גם עפ"י המועד 13.6.11 בו, לטענת המערערים, הומצאה הערבות חלפו יותר מ-20 ימים עד למועד הגשת הערעור בפועל.

6.המערערים שבערעורם מבקשים לקדש את המועדים שבתקנות לענין צו עיקול זמני ועומדים בהרחבה על חשיבות הקפדה על המועדים, ראוי כי היו מגישים ערעורם במועד.

מכל הנימוקים דלעיל נדחה על הסף הערעור המתייחס להחלטה הראשונה מיום 25.5.11.

7.כבדרך אגב מערערים המערערים גם על החלטתה של הרשמת הנכבדה שנתנה ביום 4.7.11 שדחתה בקשתם לביטול העיקול הזמני מהטעם שלא הומצאו הערבויות במועד שנקבע.

החלטתה השנייה של הרשמת מפנה לנימוקי המשיבה, נספח ב' לכתב הערעור.

חזקה על הרשמת כי בחנה את המועדים וכל הנטען בנימוקי המשיבה ומשמצאה כי הם נכונים לא מצאה צורך לפרטם בהחלטתה מיום 4.7.11.

מדובר בעניינים עובדתיים שאין מדרכה של ערבות הערעור להתערב ואף עולים מהנספחים שצורפו לתיק.