גורן ואח' נ' בן עמי ואח'

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט לבנוני) בת"א 16-67-01-10, אשר ניתן ב- 3.10.13 [להלן: פסה"ד].

2.התביעה שהגיש המערער בבימ"ש השלום, ע"ס 91,894 ₪, הושתתה על שלושה אדנים: האחד- עבודות שנכללו בכתב הכמויות ושולמו למשיב (ביתר), לפנים משורת הדין; השני- הוצאות שהוצאו לתיקון עבודתו הרשלנית של המשיב ובכלל זה, בעיקר, הכוונה לעבודות ריצוף שביצע; והשלישי - עוגמת נפש שנגרמה למערער.

התביעה שכנגד מטעם המשיב, ע"ס 179,519 ₪, התבססה על שניים: עבודות נוספות, שתמורתן לא שולמה, והפסד הכנסות בתקופה שבה נעצרו העבודות, בשל צו הפסקת בנייה, עקב אי קבלת היתר בניה ורישוי כחוק.

בימ"ש קמא דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

3.פסה"ד של בימ"ש קמא ניתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 על יסוד המסמכים, לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם בכתב וויתרו על הליך שמיעת ראיות וחקירת המצהירים.

אציין כי בהחלטה קודמת מחקתי את הערעור שכנגד שהגיש המשיב, כיוון שנושאי הערעור שכנגד אינם אלו שהועלו בערעור.

4.כאמור בימ"ש קמא דחה גם את התביעה שכנגד, על אף שלכאורה אכן עבודות הבניה נעצרו עקב בעיות רישוי באשמו של המערער. בהתאמה איני רואה מקום להתערב גם בכך שדחה תביעה לשלם סכומים, ששולמו בהסכמה, רק עקב סכסוך מאוחר, שנוצר עקב טענות באשר לטיב הריצוף שביצע המשיב.

5.השאלה שעמדה במוקד הדיון בפסה"ד של בימ"ש השלום וצפה ועולה מחדש גם בערעור הנה: האם הליקויים שנתגלו ברצפה בבית המערער ובפרט, היותה בלתי ישרה ומפולסת, הם כתוצאה מעבודת ריצוף רשלנית שהיא באחריות המשיב [הקבלן] כמבצע העבודה, או שמא הדבר נובע מהאריחים הבלתי אחידים, שאינם עומדים בשום תו תקן, שהוזמנו ע"י המערער?

עובר להגשת התביעה, כבר ריצף המערער מחדש את דירתו באריחים חדשים ובידי רצף אחר.

6.המערער טוען שהמשיב הודה בכך שהריצוף/השיפוע לא תקין, התחייב לתקנו והדברים אף התאשרו בתצהירי חברו של המערער, שהינו עו"ד ומהנדס במקצועו, חמיו וגם על ידי האדריכלית.

לטענת המערער טיבו של הליקוי בריצוף אינו מצריך כל אישוש או הוכחה נוספת ולכן לא היה צורך בחוו"ד שתבסס את טענתו. כל בר דעת מבין שאין שום קשר בין טיבן של המרצפות עצמן לבין העובדה שרוצפו בשיפוע בלתי סביר. לטענתו, גם אם היו מרצפים בחלוקי נחל, עדיין השיפוע הכולל לא אמור להיות חד, כפי שבוצע על ידי המשיב.

לחלופין, מבקש ב"כ המערער להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא, על מנת ששאלה זו תבורר.

7.המשיב טען שאין מקום להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא, המבוססות על חווה"ד המקיפה והאמינה של המומחה מטעמו. מלכתחילה אמנם הביע נכונות, כדי לסיים את העבודה בדרכי שלום, והסכים לבצע מחדש את הריצוף אם המערער ירכוש אריחים חדשים, אך בסופו של דבר משלא הגיעו להסכמה, התנה את התיקון בחוו"ד שתיבחן את שאלת אחריותו.

חווה"ד מטעמו לא נסתרה. אין מקום לקבל את השערותיו של ב"כ המערער כראיה.

הוא התנגד לפתוח את ההליך מחדש ולהחזיר את הדיון לבימ"ש קמא.

המשיב טען כי דין הערעור להידחות, תוך חיוב בהוצאות.

דיון

8.דין הערעור להידחות.

אכן לכאורה אין רבותא לבימ"ש קמא על בימ"ש של ערעור, משפסה"ד ניתן על יסוד המסמכים בתיק. אלא שגם בהליך לפי סעיף 79א', כשהצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על יסוד מסמכים, לא בנקל יחליף בית משפט של ערעור את שיקול הדעת של ביהמ"ש שישב בדין, וייעשה כן רק אם נפלה טעות מהותית בהפעלתו.