גורי דוד נ' נקאש יוסי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי, סילוק יד, ולתשלום הסכום של 171,577 ₪.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבר"ל, נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן, ביחס לתביעת הפינוי, וניתנה רשות להתגונן, ביחס לתשלום הסכום הכספי, וזאת בכפוף להפקדת הסכום של 27,600 ₪ שהופקדו.

התיק נקבע להוכחות, ונשמעו העדים:

מטעם התובע נשמעו התובע בעצמו, מר מאיר אדרי, ומטעם הנתבעים נשמעו הנתבעים בעצמם.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובע:

התובע טוען, כי ביום 7.4.93 השכיר התובע דירה בבעלותו, מרחוב אהרונסון 7 תל אביב קומה ג' הידועה כחלק מחלקה 34 בגוש 6916, (להלן: "הדירה"), לנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"), על פי הסכם שכירות.

התובע טוען, כי הוסכם כי דמי השכירות שעמדו באותה העת על הסכום של 1,796 ₪, יהיו צמודים למדד המחירים.

התובע טוען, כי הוסכם, שכל פיגור בגין תשלום בדמי השכירות, יזכה אותו בתשלום ריבית פיגורים בשיעור של 15% לשנה.

התובע טוען, הנתבע הכניס לדירה את אחותו, הנתבעת מס' 2, (להלן: "הנתבעת"), ללא הסכמתו המוקדמת, כשוכרת מטעמו.

התובע טוען, כי הנתבעים שניהם יחד וכל אחד לחוד הפסיקו לשלם את דמי השכירות, לא שילמו את דמי השכירות בצירוף הפרשי הצמדה כפי המוסכם, ולפיכך, בהתאם לחישוב שערך התובע הוא זכאי לקבלת:

מהנתבע את הסכום של 171,577 ₪ וזאת בהתאם להסכמות החוזיות,

וככל שביהמ"ש יקבע כי הנתבע אינה כפופה להסכמות החוזיות, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 83,310 ₪, בגין תקופת שהייתה במושכר.

בתגובה לטענות הנתבעים, טוען התובע כי לא נעשו על ידי הנתבעים כל שיפוצים או תיקונים, וכי הנתבעים לא הוכיחו טענתם זו.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים, כי אכן נחתם הסכם שכירות בשנת 1993, אשר היה למשך שנה אחת, וכי מאז לא חודש.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע החזיק בדירה בשכירות עד לאפריל 2004, עת הפסיק את השכירות, לאחר שבהסכמת התובע עברה להתגורר בדירה אחותו, הנתבעת.

הנתבעים טוענים, כי מחודש אפריל 2004, הנתבעת מחזיקה בדירה.

לכתחילה נטען כי הנתבעת הינה דיירת מוגנת, אולם לא ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו.