גורוק נ' וינוגרדסקו

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.7.12.

2. לטענת התובעת, נסעה בכביש והבחינה במקום חניה סמוך לחנות בה ביקשה לבקר. התובעת נעצרה במקביל למדרכה, אותתה ימינה והעבירה להליך אחורי באופן זהיר על מנת שהרכבים הנוסעים מאחור יבינו כי בכוונתה לנסוע לאחר ולחנות במקום הפנוי. לפתע הרגישה מכה מאחור והבחינה במראה כי הנתבע איננו מסתכל על הכביש, אלא מבטו מופנה לתוך רכבו. לאחר התאונה, יצא הנתבע ממכוניתו, ואמר לה "מה את עוצרת באמצע הכביש".

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי נסע בכביש בירידה ולפניו נסעה משאית אשר חסמה את שדה ראייתו. רק לאחר שהמשאית עברה את רכב התובעת, הבחין בה נוסעת לאחור על מנת לחנות. התובע בלם את רכבו אך לא הספיק למנוע את התאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה הבחינה במקום חניה פנוי ונעצרה במקביל למכונית ולמדרכה. התובעת טענה כי אותתה ימינה והמתינה בעצירה מלאה שהדרך מאחוריה תתפנה על מנת שתוכל לנסוע לאחור ולהיכנס לחניה. התובעת הבחינה בנתבע מגיע במכוניתו במעלה הכביש כשמבטו מופנה לתוך המכונית ולא לכביש. התובעת טענה כי הבחינה בו פוגע במכוניתה. לאחר התאונה יצא הנתבע מהמכונית ושאל אותה "מה את עוצרת באמצע הכביש". התובעת טענה כי גרסת הנתבע בכתב הגנתו לפיה משאית נסעה לפניו אינה סבירה מאחר ומכוניתה חסמה את רוב הכביש כמו כן עמדה במעלה הכביש ולא בירידה כפי שתיאר הנתבע בכתב הגנתו.

5. הנתבע העיד וטען כי נסע בכביש ולפתע הבחין בתובעת נוסעת לאחור למקום חניה ופוגעת ברכבו. הנתבע הכחיש גרסת התובעת לפיה היתה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. הנתבע טען כי מבטו היה מופנה לכביש וכי משאית אכן נסעה לפניו וחלפה על פני רכב התובעת בטרם הגיע הוא למקום. אך הנתבע הודה כי לאחר התאונה שאל את התובעת מדוע עצרה באמצע הכביש.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה עמד בעצירה מוחלטת והיא אותתה שמאלה על כוונתה להיכנס לחניה. לפתע הנתבע שמבטו היה מופנה לתוך המכונית פגע ברכבה מאחור. שנית, הנתבע עצמו הודה כי לאחר התאונה שאל את התובעת "מדוע את עוצרת באמצע הכביש". קרי, הודה שהתובעת עמדה ולא נסעה לאחור. בנוסף, גרסתו לפיה משאית שנסעה לפניו חסמה את שדה ראייתו אינה סבירה מאחר והתובעת חסמה ברכבה את מרבית נתיב הנסיעה וגרסה זו שצוינה בכתב ההגנה עלתה רק בחקירתו הנגדית.

בנסיבות אלה, סבורה אני כי התובעת נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים בעומדה במרכז הכביש כשהיא מאותת שמאלה וממתינה שהכביש יתפנה על מנת לנסוע לאחור למקום החניה הפנוי. לפיכך, היה על הנתבע להבחין בה מבעוד מועד, לעצור רכבו ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 20.9.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: