גורודצקי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה מרכז, תיק תעבורה 602-05-12 (כב' השו' מגי כהן) במסגרתו הורשע המערער בעבירות רות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

העונש שגזר בימ"ש קמא 1,800 ₪ קנס, פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים ל- 3 שנים, מאסר על תנאי בן 6 חודשים ל- 3 שנים.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כי השאלה המרכזית הינה האם היה מכשיר ינשוף בשטח והנפקות שיש לכך לעניין הסירוב. המערער אינו מחוייב לבצע בדיקת נשיפון ואין מתוקף סירוב זה סנקציה על מנת להקים חזקת סרוב חייב שוטר לדרוש מהמערער לנשוף למכשיר ינשוף ולא נשיפון. המדינה לא הוכיחה כי הובא מכשיר ינשוף לשטח ואין כל עדות כתובה המוכיחה כי היה מכשיר ינשוף בשטח ולא הוכח כי הוסברה למערער משמעות הסירוב.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. מדובר במערער שהבין שפה עברית, בית משפט שמע עדי התביעה והתרשם כי הובהר לשוטר באופן שאינו משתמע לשתי פנים משמעות הסירוב לבדיקה ועל אף זאת עמד בסירובו. בית משפט קבע כי עדויות השוטרים אמינות ומהימנות, אין להתערב בקביעת מהימנות, בית משפט קובע כי המערער הבין משמעות הסירוב ומכאן קמה החזקה לנהיגתו בשכרות.

לגופו של עניין:

1.כלל הוא שערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים מיוחדים (ראה ע"פ 3579/09 איפרגן נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4).

הרציונל העומד בבסיס הלכה זו נעוץ בעובדה כי לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור לאור התרשמות הערכאה הדיונית הבלתי אמצעית מהעדים והראיות שבעו בפניו (ראה ע"פ 5921/12 יהודה סבג נ' מדינת ישראל).

כב' השופטת ארבל חוזרת על הלכה זו בע"פ 9468/10 וקובעת:

"יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שהתגלו בעדויות ולהסיק מהן מסקנות בעניינים של מהימנות, מצדיקה כי ביהמ"ש של ערעור ימשוך ידו להתערבות במסקנותיה, למעט במקרים חריגים".

ובע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל, נקבע:

"התערבות של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ובמהימנות שקבעה הערכה הדיונית שמורה על כן לאותם מקרים שבהם טעתה הערכאה כאשר מתגלה טעות מהותית."

2.בית משפט קובע בעמוד 18, שורה 11 לאחר ששמע עדויות כי לא רק שהוסבר לנאשם משמעות הסירוב אלא שהנאשם הבין את המשמעות כפי שעולה מחומר הראיות וגם אם לא היה לנאשם ניסיון בעבר עם המשטרה, הרי הנאשם ציין כי סירובו לבצע הבדיקה נעוצה בצפייה בתוכנית טלוויזיה בעניין.

קובע בית משפט בצדק כי מקום שהמערער מסרב מלכתחילה מלבצע בדיקה, אין טעם בהמתנה של 15 דקות.

בית משפט קובע כי על פי עדות השוטר עד התביעה נמצא מכשיר ינשוף במקום.

על פי חומר הראיות צדק בית המשפט משקבע כי המערער סרב לבצע כל בדיקה באמצעות מכשיר, הסכים לבצע בדיקת מאפיינים ומבדיקה זו עלה כי התנדנד במבחן ההליכה על הקו, השתמש ביד הלא נכונה במבחן הבאת אצבע לאף והשוטר התרשם כי היה תחת השפעת אלכוהול קלה.

בנסיבות אלה לא טעה בית משפט קמא בהרשעתו את המערער בעבירות שיוחסו לו.

3.ולעניין העונש, בית משפט גזר על המערער עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירות בהן הורשע. רק במקרים חריגים נדירים ויוצאי דופן יפחית בית המשפט מעונש המינימום. בנסיבותיו של המערער לא נמצאה כל הצדקה שהיא לסטות מעונש המינימום.

הערעור נדחה.

המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לב"כ הצדדים בדואר.