גורודצקי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

פסק דין

לפניי עתירת אסיר בעלת מספר ראשים כלהלן:

לעניין אפשור ביקורו של העותר בבית כנסת: משהמשיב מצהיר כי אין מבחינתו מניעה מכך, אין כל סעד שאוכל לתת לעותר בעניין זה. ככל שהחלטת המשיב אינה מקוימת בפועל, רשאי העותר להתלונן על כך בפני הגורמים המקבלים תלונות, להבדיל מעתירת אסיר על החלטה של המשיב.

לעניין לבוש אזרחי: המשיב ציין בתגובתו כי אין מצידו מניעה ללבוש אזרחי. אולם בדיון הוברר כי עולה מבחינת העותר הצורך ההלכתי בעטיית מקטורן ובחבישת מגבעת בזמן התפילה. איני רואה, על פני הדברים, בעייתיות בעניין המקטורן, ואניח כי גם המשיב אינו רואה בכך בעיה.

לעניין המגבעת, לא בלתי סביר בעיני האיסור על כובעים בעלי תיתורה. לכאורה, ניתן לצאת לידי חובת העניין הדתי בכובע מכובד, שאינו בעל תיתורה. ככל שהעותר חולק על הנחה זו, יפנה לרב הכלא, וחזקה על המשיב שיפעל לפי הנחיותיו, ובמידת הצורך תוגש בקשה להכרעתי.

לעניין ספירה בשבת במחשב כף יד: העותר הודיע, כי בלית ברירה, הוא משלים עם חוות דעתו של הרב רוזן מצמת.

לעניין קבלת ניירת: המשיב הצהיר כי אין מצידו שום מניעה מקבלת ניירת ע"י העותר. אולם, נוכח תלונות העותר, תשוב ב"כ המשיב ותוודא מול הגורמים המטפלים בשרשרת העברת הניירת, כי אין למנוע, ואף לעכב, מכתבים, ובוודאי כתבי בית דין, המיועדים לעותר.

ככל שלעותר יהיה יסוד לחשוד כי הצהרה זו של המשיב אינה מקוימת למעשה – הוא רשאי להגיש תלונה לגורם המתאים.

לבקשת העותר, יומצא לו ע"י המשיב העתקי המסמכים בתיק בית המשפט של עתירה זו.

לעניין טיפול רפואי: מקובלת עלי, עקרונית, עמדת המשיב כי כאשר סל הבריאות כורך קבלת טיפול או אספקת אביזר רפואי בהשתתפות עצמית – אין מניעה לחייב בה גם אסירים, בכפוף ליכולתם הכלכלית.

בענייננו, הבהיר העותר כי מצבו הכלכלי הינו פחות שפיר מכפי שהיה נראה, ולכאורה רגליים לדבר שאם העותר נמנע מלממש את קבלת הגרב אלסטית תקופה כה ארוכה – נראה כי אכן עלותה מכבידה עליו. לפיכך, אבקש כי המשיב ישקול מחדש את קביעת ההשתתפות העצמית של העותר, מתוך מגמה להקל על העותר בעניין זה.

בהקשר זה, אני פוטר את העותר מתשלום האגרה, מתוך התחשבות במצוקתו הכלכלית, וכדי לתרום לכך שמצוקה כלכלית זו לא תגרום לאי קבלת טיפול רפואי נדרש.

לעניין מסירת תלונה נגד גורמי חוץ לחוקר משטרה: נרשמת בזה הודעת המשיב כי מבחינתו אין מניעה לכך, ובקשת העותר תומצא לחוקר המשטרה כדי שיפקוד את העותר בהקדם האפשרי לצורך גביית תלונותיו.

לעניין העישון הפסיבי: "סכנתא חמירא מאיסורא". ראש זה של העתירה הוא בעל חשיבות וחומרה רבים בעיניי. אומנם המשיב הצהיר כי שכניו של העותר לתא הוחתמו והוזהרו שלא לעשן בתא, אולם העותר טוען כי עניין זה אינו נשמר. כמו כן, הוא טוען כי יש מי שמעשן ליד חלון התא, והעותר סובל גם מכך.

אין ולא יכול להיות ספק כי המשיב מחויב לחלוטין לשמור על בריאות האסירים, ובוודאי שלא לפגוע בה, במחדל, על ידי אי מניעת פגיעה בה על ידי אסירים אחרים.

לפיכך שומא על המשיב להשתמש בכל הכלים האכפתיים העומדים לרשותו – ועומדים לרשותו כלים אכיפתיים – כדי לוודא בפועל שלא יהין אסיר בתא נקי מעישון לעשן.

לצורך כך, יבצע המשיב מעקב אינטנסיבי, לרבות ביקורי פתע, ויאכוף בחומרה את האיסור לעשן בתא על המפרים אותו.

העותר יסייע למשיב בעניין זה על ידי תלונה מידית על כל הפרה.

המשיב יבחן, לצורך כך, התקנת גלאי עשן בתא האמור להיות נקי מעישון, לצורך אכיפה כאמור.

כמו כן, המשיב יבחן את המועמדים להשתקמות בתא, מבחינת הרגלי העישון שלהם, וימנע מלשים מכשול לפני עיוור, על ידי שיבוץ בתא של מי שצפויים להתקשות לקיים את כלליו.