גורה נ' פרץ

פסק דין

הרקע והצדדים

1.התובע שכר דירה מהנתבע ובסיום תקופת השכירות הותיר בדירה פרטי ריהוט שונים וזאת לאחר שהצדדים הסכימו כי תמורת הריהוט ישלם הנתבע לתובע 1,700 ₪, מתוכם שולמו בפועל 1,000 ₪.

2.התובע עתר לחייב את הנתבע לשלם את יתרת התמורה בסך 700 ₪ בצירוף 300 ₪ הוצאות, אבדן שעות עבודה ועגמת נפש.

3.הנתבע טען בכתב ההגנה כי אחד מתשלומי שכר הדירה בסך 2,800 ₪ שולם בהמחאה שלא כובדה, ובנוסף תשלום בסך 489 ₪ עבור השימוש בחשמל ששולם בהמחאה נוספת אף הוא לא כובד על ידי התובע. הנתבע טען כי יש לקזז סכומים אלו מכל חוב שהוא חב לתובע בגין הריהוט, ובנוסף טען כי התובע חייב לו סכומי כסף ששילם עבור ניקיון הדירה, צביעתה, ווילון חדש שניזוק ומקרר שהוחזר כשאינו תקין.

4.התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, וטען כי חוב החשמל קוזז בעסקת מכירת הציוד, כי היו מעט כתמי רטיבות בתקרות חדר השינה וחדר האמבט אשר הנתבע הציע לצבוע בעצמו, וכי המקרר היה תקין בעת החזרת הדירה לנתבע. לעניין הווילון טען התובע כי גם עניין זה קוזז ממחיר הריהוט, וכי מדובר בשווי של כ- 200 ₪ "במקרה הטוב".

5.במהלך הדיון העידו הצדדים וכן העיד בנו של התובע.

דיון והכרעה

6.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".

הפסיקה קבעה לא פעם כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע - לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה  בשיעור של 51% לפחות. מכאן, כי מקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

7.למעשה, הצדדים אינם חולקים על כך שיתרת התמורה בגין הריהוט בסך 700 ₪ לא שולמה על ידי הנתבע וטענות הנתבע הן טענות של קיזוז. התובע טען שכל הקיזוז בוצע במהלך המשא ומתן לעניין התמורה שהוסכמה עבור מכירת הריהוט, בעוד שהנתבע טוען שהתמורה הוסכמה ללא קשר לקיזוז וכעת יש לקזז מהסכום שנותר לתשלום, את כל החובות בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו לו עד למועד סיום השכירות.

8.במקרה דנן, אני סבורה שהתובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. מדובר בגרסאות סותרות ובמידה ולא ניתן היה להכריע ביניהן – דין התביעה להידחות, אך במקרה דנן כפות המאזניים אינן מאוזנות, שכן עדויות התובע ובנו שהעיד מטעמו סתרו זו את זו במספר עניינים, אשר כתוצאה מכך מצאתי כי עדויותיהם אינן מהימנות:

א.משא ומתן בעניין תמורת הריהוט:

התובע טען כי ביקש 2,500 ₪ והסכום הופחת ל-1,700 ₪ בשל טענות הנתבע על נזק לווילון, על תיקוני צבע נדרשים ועל הוצאות החשמל שלא שולמו.

מנגד טען בנו של התובע כי דרשו בתחילה 2,000 ₪, והוא ציין כי היה שותף במשא ומתן בין הצדדים.

ב.תשלום עבור הוצאות החשמל:

התובע טען כי התשלום שבוצע בהמחאה עבור הוצאות אלו לא כובד ולכן הסכים להפחית בתמורה שביקש עבור הריהוט.

לעומתו טען בנו של התובע, בהתייחס ל-2 השיקים שלא כובדו, כי הועבר כסף מזומן "לנתבע ביד, כל הכסף, אני בעצמי נתתי לו אותו". הבן לא ציין כי רק השיק עבור השכירות לא כובד, אלא התייחס בעדותו (על אף שהדברים לא נרשמו באופן מפורש בפרוטוקול) ל-2 השיקים כמיכלול אחד.

ג.ניקיון הדירה:

התובע טען בכתב התשובה שהגיש, כי "הדירה נוקתה ע"י 3 אנשים כולל אנוכי בצורה יסודית במשך שעות רבות", ובעדותו ציין כי ניקה את הדירה יחד עם בת זוגו ובתו.