גורגוב נ' וולברג ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.6.12.

2. לטענת התובע, הנהגת ברכבו עמדה ברמזור אדם ותוך כדי עמידה חשה בחבטה עזה מאחור והבחינה כי רכב הנתבעים פגע ברכבה מאחור וגרם לו לנזקים.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכב התובע ורכב הנתבעים עמדו זה מאחורי זה והמתינו להתחלפות האור ברמזור. לפתע, הגיח רכב צד ג' פגע בנתבעת 3 והדף אותה לעבר רכב התובע. לאחר התאונה הבחינו הנהגת ברכב התובע והנתבעת 3 כי רכב צד ג' ברח מהמקום. הנתבעת 3 טענה כי הנהגת ברכב התובע היא זו שציינה בפניה כי ראתה את רכב צד ג' בורח מהמקום. הנתבעת 3 טענה כי עוצמת הנזקים תומכת בגרסתה ומלוא האחריות רובצת לפתחו של צד ג'.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה הנהגת ברכב התובע וחזרה על גרסתה לפיה עמדה בעצירה מלאה ברמזור אדום כשרכבה הוא שלישי ברמזור. הנהגת לא זכרה האם הרמזור התחלף והאם החלה כבר בנסיעה, אך לפתע חשה בחבטה מאחור, עצרה את רכבה וירדה מהרכב והבחינה כי הנתבעת 3 פגעה בה עם רכבה. הנהגת זכרה כי הבחינה בנתבעת 3 מאחוריה בטרם קרות האירוע. הנהגה לא זכרה מה נאמר ביניהן למעט כך שהנתבעת ציינה כי "יכול להיות שרכב פגע בה". הנהגה הכחישה שראתה רכב אחר פוגע ברכב הנתבעת ובורח מהמקום וכל הרכבים נאלצו לעקוף את רכביהם שחסמו התנועה. הנהגת טענה שלא היה באפשרותה לראות מאחר והיתה ברכב הראשון.

5. הנתבעת 3 העידה וטענה כי עמדה ברמזור אדום ולפתע חשה במכה מאחור והבחינה כי התקרבה קדימה ופגעה ברכב התובע שעמד לפניה. לאחר התאונה, הנהגת ברכב התובע או מישהו אחר אמר לה כי רכב אחר פגע בה מאחור. הנתבעת צירפה תמונות של נזק לחלק האחורי של רכבה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של הנהגת ברכב התובע והיא מהימנה בעיני. הנהגת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה עמד ברמזור ולפתע חשה במכה מאחור והבחינה כי רכב הנתבעים פגע ברכבה. הנתבעת מנגד לא היתה בטוחה בעדותה: כך למשל לא היתה בטוחה כי רכב אחר פגע בה רק כי הרגישה מכה; כך לא זכרה מי הוא שאמר לה לאחר התאונה כי רכב פגע ברכבה מאחור.

שלישית, תמונות הנזק שהציגה הנתבעת אינן תומכות בגרסתה: לא ידוע מתי צולמו התמונות האם מייד לאחר התאונה או לצורך גרסתה בבית המשפט על פי בקשתה של חברת הביטוח; לא ידוע האם הנזקים הללו נגרמו קודם לקרות התאונה או האם נגרמו כתוצאה מהתאונה. הנתבעת לא צירפה דו"ח שמאי המעיד על הגורמים לסימנים בפגוש האחורי, היכולים להיגרם מגורמים חיצוניים רבים.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבעת להבחין ברכב התובע המצוי לפניה ולהמתין עד אשר יחל בנסיעה, גם אם הרמזור התחלף לירוק. משלא עשתה כן ופגעה ברכב התובע, הרי היא האחראית לקרות התאונה. לחילופין, גם אם אכן רכב צד ג' היה מעורב, פגע ברכב הנתבעת 3 והדף אותה לעבר רכב התובע, הרי שהיה על הנתבעת 3 לעמוד מאחורי רכב התובע ברמזור תוך שמירת מרחק ביטחון שיאפשר בלימת חירום במצב של הדיפה. משלא עשתה כן, הרי היא האחראית לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 6,514 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 11.2.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: