גורב נ' ניני

פסק דין

1.בהתאם לטענות התובע, ביום 2.1.11 בשעה 08:42 בבוקר כשנהג ברכב מסוג מאזדה לנטיס בכביש 4 מכיוון דרום לצפון לאחר שהשתלב מכיוון מחלף יבנה לכביש 4 פגע ברכבו הנתבע אשר נהג במשאית מסוג מאן מאחור.

מפגיעה זו כך נטען, נשבר הפנס האחורי השמאלי במכוניתו של התובע וכן נגרמו שריטות לפגוש מכוניתו בחלק השמאלי אחורי (להלן : "התאונה").

התובע טוען כי הנתבע אחראי לתאונה ולפגיעה במכונית, ולפיכך הגיש תביעה זו לחייב את הנתבע בסך של 1,518 ₪ בצירוף הוצאות התובע.

2.הנתבע דוחה ומכחיש את טענות התובע ומוסיף כי לוּ טענת התובע הייתה נכונה, הפגיעה ברכבו של התובע הייתה צריכה להיות במרכז החלק האחורי של רכבו . לגרסת הנתבע הוא נסע בכביש 4 בנתיב הימני במהירות נמוכה מאד עקב עומסי התנועה הקיימים בכביש זה מידי בוקר ובימי א' בבוקר בעיקר, כשהתובע, בזמן שניסה להשתלב ביציאה ממחלף יבנה לכביש 4, פגע ברכבו, בפגוש בחלק הימני, ובשל כך נגרמה לרכב התובע פגיעה בחלקו האחורי שמאלי (בפנס ובפגוש האחורי ) "הוא ניסה להדחף וחטף מכה".

הנתבע הגיש לבית המשפט לתמיכה בטענותיו שרטוט של התאונה לגרסת התובע ושרטוט גרסתו של הנתבע – נ/1, וכן תמונות הפגיעה מיום התאונה לרכב התובע ולרכב הנתבע אשר סומנו נ/2 ו- נ/3.

עוד טען הנתבע, כי אילו הוא היה זה שפוגע ברכב התובע הנזק היה גדול הרבה יותר "אני עם משאית 50 טון כולל, אם הייתי נכנס בו, הייתי מפרק לו את כל המכונית".

3.לאחר שבחנתי את חומר הראיות ולאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע ואת העֵד מטעם התובע, ולאחר ששקלתי את חומר הראיות, אני קובעת שהתובע לא הוכיח את תביעתו, ולכן אני מחליטה לדחות את התביעה.

ואלו הם הנימוקים למסקנה אליה הגעתי לדחיית התביעה:

(א)הפגיעה והנזק ברכבו של התובע, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, היא לפנס ולפגוש בחלק השמאלי האחורי של הרכב אילו הייתה התאונה מתרחשת כפי גרסת התובע בכתב התביעה, קרי: שהנתבע פגע בו כשנסע מאחוריו, אזי הפגיעה הייתה צריכה להתרחש בחלק האחורי במרכז הפגוש ברכבו של התובע ולא בפינה האחורית שמאלית של רכבו.

גם התמונה נ/3 ממקום אירוע התאונה, כך גם לדברי התובע בנוגע ל-נ/3 "הוא לא הזיז את המשאית", מעידה כי רכבו של הנתבע היה בתוך המסלול הימני, כך שאם רכבו של התובע היה כפי גרסת התובע לפני רכבו של הנתבע, הפגיעה הייתה מתרחשת כאמור בחלק האחורי במרכז הפגוש האחורי של התובע.

(ב)בעדותו בבית המשפט ניסה התובע לשנות גרסתו ולטעון כי "המשאית אולי ניסתה לעבור נתיב" וכך ארעה הפגיעה ברכבו במקום שאירעה, אולם גם גרסה זו, לבד מהיותה גרסה המנוגדת לכתב התביעה, לא הוכחה, שכן גם התמונה נ/2 מעידה על מיקומו של רכב הנתבע בתוך המסלול הימני כאמור, וכן אילו היה הנתבע מבצע עקיפה משמאל (כך לטענת התובע בעדותו בבית המשפט כאמור), היו צריכים להיות נזקים נוספים לרכב התובע, ואיני סבורה שרכב הנתבע (בין היתר בשל היותו רכב כבד), יכול היה לפגוע רק בפנס ובפגוש בחלקו האחורי השמאלי ולא בחלקים אחרים של רכב התובע. מה עוד שהתובע אף טען "הייתי צריך לברוח מהנתבע שמשום מה האיץ לתוך הרכב שלי".

(ג)התובע כאמור אינו עקבי בגרסתו. בכתב התביעה טען כי רכב הנתבע נסע מאחוריו, בעדותו בבית המשפט טען כי אולי הנתבע ביצע עקיפה לשמאל ו/או האיץ לתוך הרכב שלו.

הנתבע כאמור מכחיש כי הוא זה שפגע ברכבו של התובע וטוען כי התובע הוא זה שפגע ברכבו בבואו להשתלב במסלול הימני בהגיעו ממחלף יבנה. גרסה זו מתאימה לנזק לרכבו של התובע. ואם כך הם פני הדברים, מה לו לתובע להלין על הנתבע בכל הקשור לנזק שנגרם לרכבו.

4.סוף דבר – לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובעת שהתובע לא הוכיח את העובדות שהעלה בכתב התביעה בקשר לכך כי הנתבע הוא זה שגרם לפגיעה ברכבו של התובע. מכל מקום, התובע שהינו המוציא מחברו ועליו היה להוכיח תביעתו, לא הוכיח כי הנתבע היה אחראי לאירוע התאונה, ולכן אני מחליטה לדחות את תביעת התובע.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לכל אחד מהצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: