גוראריי נ' שנאן ואח'

פסק דין

1.בתאריך 31.5.12, בשעת בוקר מוקדמת, הגיע התובע אל מקום עבודתו שברח' המלאכה בנתניה והחנה את רכבו מסוג מאזדה מ.ר. 72-125-62 במגרש חניה ציבורי סמוך.

2.לטענת התובע, זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה 07:45, פנה אליו מר שמחה אפרים, העובד עמו, ואמר לו שמישהו פגע ברכבו. משניגש התובע אל המאזדה, מצא הוא במקום – כך לגרסתו - את נתבע 1, נהג משאית אשר קודם לכן פרק במקום סחורה, כשהוא אוחז בצידו האחד של פגוש המאזדה ומנסה להחזירו למקומו.

3.נתבעת 2 הינה בעלת המשאית ונתבעת 3 היא חברת הביטוח המבטחת אותה.

4.מר שמחה אפרים, שאישר בעדותו כי לא ראה את הפגיעה עצמה, תיאר את ההתרחשות אשר הביאה אותו למסקנה כי המשאית בה נהג נתבע 1 היא זו שפגעה ברכבו של התובע, באופן הבא:

"... יצאתי למגרש החניה וראיתי את המשאית עומדת. פתאום ראיתי שהוא

על הרצפה מסדר פגוש של האוטו של התובע. אני לא ראיתי את התאונה,

מה שאני ראיתי את הנתבע מסדר את הפגוש... התקשרתי לתובע ואמרתי

לו שיבוא שדפקו את האוטו שלו והתקשרתי לקצין בטיחות. אני דברתי עם

הנתבע ואמרתי לו מה עשית והוא אמר כלום כלום והמשיך לסדר. הוא אמר

לקצין בטיחות שהוא דפק את האוטו והוא מסדר... כשקצין הבטחון הגיע

אני הייתי לידו...".

5.לתמיכת טענותיו, צרף התובע לכתב התביעה טופס מסירת פרטים עליו מופיעה חתימתו של

נתבע 1, לצד המשפט: "נסעתי לאחורה ופגעתי ברכב מזדה 7212562, 31.5.12".

6.נתבע 1, המכחיש הן את עצם הפגיעה והן את סידור הפגוש, טען בעדותו כי חתם על טופס מסירת הפרטים לאחר שאוים על ידי עובדי המפעל, כי אם לא יעשה כן, ייפגע.

לשאלתי מי איים עליו, השיב נתבע 1:

"...מישהו אמר להלפרין להביא סכין יפנית מהמלגזה אם אני לא

אחתום על הטופס".

לשאלה האם התלונן על כך במשטרה, השיב בשלילה והסביר זאת בכך שחברתו אמרה לו כי "המשטרה מגיעה רק אם יש פציעות". זהותו של אותו "מישהו" שאיים, לא נתבררה.

7.יחד עם זה, תוך התייחסות לשרטוט המקום (נ/1), אמר נתבע 1: