גור נ' קיבוץ בית קשת

החלטה

רקע

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיב 1, קיבוץ בית קשת (להלן: "הקיבוץ"), לנקוט בסעד עצמי לרבות פינוי או סילוק בכוח של המבקש מבית אביו המנוח, אבישי גור ז"ל (להלן: "הדירה"), עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

בהחלטה מיום 14.02.2012 ניתן צו ארעי האוסר על הקיבוץ לפנות את המבקש מדירת אביו המנוח, בתנאים המפורטים שם, והבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים.

התובענה העיקרית בתיק זה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הקיבוץ לפנות את המבקש בכוח מן הדירה, לפנות מהדירה את המטלטלין של המנוח ולמסור את החזקה בדירה לכל אדם אחר זולתו. כן עותר המבקש במסגרת התביעה העיקרית למתן צו הצהרתי בדבר זכותו כחליף ו/או יורש ו/או כבן קיבוץ ובנו של חבר קיבוץ, לקבל מהקיבוץ הפניה למינהל מקרקעי ישראל לצורך רישום זכויותיו כחוכר בדירת המנוח, קרי הצהרה שבבוא העת לכשיתאפשר הדבר מבחינה תכנונית, יהא המבקש והוא בלבד, זכאי לקבל הפניה לחתימת חוזה ביחס לדירת המנוח. סעד נוסף לו עותר המבקש בתביעה העיקרית הינו, למתן צו עשה המורה לקיבוץ למסור את החזקה בדירה לידי המבקש ולפעול במסגרת סמכויותיו כקיבוץ, כך שדירת המנוח לא תוקצה ולא תימסר לאיש מבין חברי הקיבוץ, מלבד המבקש.

עיקר טענות המבקש

המבקש טוען, כי הינו יורש כדין של אביו המנוח, אבישי גור ז"ל, אשר עובר לפטירתו ביום 21.07.11, היה חבר הקיבוץ והתגורר בדירה הנ"ל. נטען, כי בדירה זו מחזיק המבקש החל ממועד הפטירה של אביו המנוח ועד למועד הגשת הבקשה דנן, על פי צוואת אביו המנוח, אשר הוריש לו את כל רכושו, לרבות הדירה.

המבקש טוען, כי הקיבוץ אימץ החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 27.02.1996 שעניינה שיוך נכסים באגודות שיתופיות, תוך מתן זכויות קנייניות לחברי קיבוץ בדירות המגורים שהועמדו לרשותם ולשימושם. על פי החלטה זו כל מי שהיה חבר קיבוץ במועד הקובע, היינו במועד בו נתקבלה החלטת השיוך ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ, זכאי שזכויותיו בדירת מגוריו ישויכו לו במובן הקנייני בדרך של כריתת חוזה במישרין בין מנהל מקרקעי ישראל לבין חבר הקיבוץ.

לטענת המבקש, בהתאם להחלטה 751 הנ"ל, ומכוח היותו היורש היחיד של אביו המנוח אשר אין חולק כי היה חבר קיבוץ במועד הקובע, שמורה לו זכות החכירה בדירה מן המינהל ועומדת לו הזכות להיכנס בנעליו של אביו המנוח ולקבל לידיו כבר עתה את החזקה בדירה, וזאת עד למועד בו יושלם הליך השיוך ואשר בסיומו אמורה הדירה להימסר למבקש.

לעמדת המבקש, על הקיבוץ להימנע מלפנות אותו מדירת אביו המנוח עד לסיום הליך השיוך והשלמת רישום הזכויות על שמו של המבקש, כיורשו של אביו המנוח, באופן שיוענקו לו זכויות החתימה על החוזה ביחס לדירה זו. המבקש מניח סברה, שלפיה לא קיימת כל מחלוקת כי בעתיד תשויך לו דירת אביו המנוח מהבחינה הקניינית (עמוד 2 לבקשה וכן סעיף 39 לבקשה).

המבקש מתאר את דירת המנוח, כדירת קרקע ייחודית בשטח של כ-82 מ"ר, ובה הושקעו כספים רבים לשיפוצה עד כדי הפיכתה ליצירה אומנותית (כך נטען), תחום שעסק בו, לטענתו, אביו המנוח (סעיף 9 לבקשה).

דחיפות הצו מתבקשת לאור הודעת הפינוי האחרונה ששלח הקיבוץ למבקש, במסגרתה הוקצב לאחרון זמן לפינוי הדירה עד ולא יאוחר מיום 14.02.12, זאת לאחר שניסיון פינוי קודם מיום 30.01.12 כשל עקב סירובו של המבקש להיענות לדרישת הפינוי של הקיבוץ. לפי האמור בבקשה, המבקש קיבל לידיו את החזקה בדירה מייד לאחר פטירת אביו המנוח ואף ביצע בה שינויים, כגון התקנת מנעול חיצוני לדלת הדירה במטרה למנוע פינויו ממנה, זאת ביום 30.09.11.

המבקש מעלה בפני הקיבוץ הצעה, ולפיה תבוצע החלפה בין הדירות, כך שהמבקש יחזיר את החזקה בדירה אחרת ששכר מן הקיבוץ ובגינה הוא משלם דמי שימוש, ותחתיה יקבל לידיו את החזקה בדירת אביו המנוח, ובתוך כך ימשיך לשלם דמי שימוש ו/או דמי שכירות עבור המגורים בדירה זו עד למועד השלמת הליך שיוך הדירות בקיבוץ. בבסיס הצעה זו עומדת הנחתו של המבקש, כי עם שיוך הדירות, תועבר לידיו החזקה בדירת המנוח בהיותו יורשו היחיד, זאת מתוך התחשבות בערך הרגשי והערכי שיש לדירת המנוח בה גדל המבקש במהלך ילדותו.

עוד מלין המבקש בבקשתו אודות התארכות ביצוע הליך השיוך אשר עודנו נמשך וטרם בא אל סיומו אף שחלפו 8 שנים מן המועד הקובע בשנת 2004, וכן הסחבת שבה נוקט הקיבוץ משך שנים רבות שנועדה להביא לשינוי במנגנון השיוך מקנייני לחוזי שאומץ כעבור 6 שנים מהמועד הקובע. המבקש טוען, כי השינוי שחל במודל השיוך בשנת 2009, משיוך קנייני – הפניית החברים לחתימה חוזה הם המינהל - לשיוך ייחוד חוזי – על דרך של חוזה פנימי בין החבר לבין הקיבוץ - תומך דווקא בעמדתו של המבקש, ומבטיח כי הדירה בה התגורר אביו המנוח תיוחד רק לו ותועבר אליו הזכויות בה.

לשיטת המבקש, סיכויי תביעתו גבוהים הם. לגרסתו, אין בנושא זכותם של יורשים בדירות המגורים בתקופת הביניים הלכה מחייבת, דבר המצדיק את בירור תביעתו של המבקש להענקת הסעדים להם הוא עותר. בסיכומיו, טוען ב"כ המבקש כי יש לאבחן בין המקרה דנן לבין הלכת רתם, עליה נסמך הקיבוץ בתגובתו כנימוק לביטול צו המניעה הארעי, שכן לשיטתו קיימים הבדלים בין המקרה דנן לבין יתר המקרים שנדונו כבר בפסיקה, ושינוי זה בא לידי ביטוי במנגנון השיוך (קנייני לעומת חוזי), משך הזמן שחלף בין החלטת השיוך והגדרת המועד הקובע (משנת 2004) ועד היום, והשינוי שביצע הקיבוץ במודל השיוך והםיכתו משיוך קנייני לייחוד חוזי במטרה לפגוע בזכויות היורשים (עמוד 16 לפרוטוקול ש' 1-22).

עוד גורס המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתו, שכן מדובר בדירת אביו המנוח, לה הוא מעניק ערך רגשי וייחודי, בשים לב לאורחות חייו של המנוח בדירה זו וההשקעה האומנותית שבדירה. המבקש מתאר בבקשתו את הנזק שעלול להיגרם ליצירת האומנות של אביו במידה ולא יינתן הצו. עוד נטען, כי אי היענות לבקשה עלולה לסכל את זכותו של המבקש לקבל לידיו בבוא היום את זכויות הקנין בדירה, מכוח החלטות המנהל והקיבוץ המפורטות בנושא שיוך הדירות, ובכך למעשה לייתר את התובענה העיקרית כבר בראשיתה ועוד בטרם נדונה לגופה.

עיקר טענות הקיבוץ

לטענת הקיבוץ, אין לחברי הקיבוץ, וביניהם המנוח, זכות כלשהי במקרקעי הקיבוץ ובדירות המגורים, למעט הרשאה לשימוש אישי המוגבלת למטרות מגורים שאינה ניתנת להמחאה או להורשה והמסתיימת עם סיום השימוש בדירה, כגון במקרה של פקיעת החברות או פטירה (סעיפים 1-2 ו- 22-23 לתגובה), או אז שבה החזקה בדירה לידי הקיבוץ. נטען, כי החלטת השיוך שנתקבלה ע"י הקיבוץ, ואף החלטות ביניים שעקבו לה ואשר נועדו לקדם את הליך השיוך ולהסדיר את תקופת הביניים עד להשלמת רישום הדירות ע"ש החברים, אין בהן כדי להקנות לחברי הקיבוץ זכויות בפועל, לא כל שכן ליורשיהם (סעיפים 30-45 לתגובה). לטענתו, הליך השיוך טרם נסתיים, מכיוון שנדרש למלא אחר שורה של תנאים, לרבות השגת אישור רשם האגודות השיתופיות, ומוערך שהליך זה יימשך לתקופה של שנתיים - שלוש שנים.

במצב נתון זה, זכויותיו של המבקש, כיורש המנוח, שמורות לו במועד שבו יתבצע הליך השיוך בפועל, בכפוף ובהתאם לתנאים ולקרטיריונים שייקבעו בעתיד ע"י הקיבוץ. למבקש, כיורש של המנוח שהיה בחייו חבר קיבוץ, ואשר הלך לעולמו לאחר המועד הקובע, יוקנו בעתיד עם גמר הליך השיוך זכויות שטיבן טרם נתברר, כאשר זכויות עתידיות אלו כוללות בחיקן מספר חלופות, כגון קבלת פידיון שווי ערך הדירה, הקצאת מגרש חלופי, הקצאת המגרש של אביו המנוח, או מימוש זכות זו בכל דרך אחרת כפי שיוחלט באסיפת הקיבוץ.

הקיבוץ טוען, כי בשנת 2004 נתקבלה החלטה לעניין היום הקובע לשיוך הדירות, ובגדרה סוייגו זכויות החברים ויורשיהם בתקופת הביניים עד לגמר הליך השיוך. בהחלטה הנ"ל נקבע, כי חבר קיבוץ שהלך לעולמו לאחר המועד הקובע ובטרם חתימה על הסכם חכירה, תהא זכאותו לרישום הדירה על שמו שמורה ליורשיו, ובלבד שמימושה לא יהא לפני מועד השלמת הליך השיוך בקיבוץ. עוד נקבע, כי בתקופת ביניים זו ועד להשלמת הליך השיוך יחולו הכללים שנהגו בקיבוץ טרם החלטה על המועד הקובע, ובכלל זה פינוי הדירה עקב הפטירה. משמע, אין בעצם החלטת השיוך, כשלעצמה, כדי להקנות ליורשים זכויות בדירה בטרם השלמת הליך השיוך. גם בתקופת ביניים זו ובטרם גמר הליך השיוך באופן סופי ומחלט, הדירה עדיין נמצאת בבעלות הקיבוץ ואין לחברים ואף לא ליורשים, כל זכות בה.