גופליאק נ' שי ואח'

החלטה

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד) שעניינה בתאונת דרכים מיום 18.11.09 אשר הוכרה גם כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). הועדות הרפואיות של המל"ל התכנסו חמש פעמים לצורך קביעת נכותו של התובע. כך ביום 4.5.10 נקבעה נכות זמנית בשיעור 15%, ביום 13.9.10 נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% וביום 14.12.10 נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין כתף יד ימין ו- 0% בגין שוק שמאלי. על הקביעות בגין נכותו הצמיתה הגיש המשיב עררים בפני הוועדות הרפואיות לעררים מיום 25.1.11 וביום 22.3.11 אשר קבעו כי למשיב נותרו 10% נכות בגין כתף יד ימין ו- 5% בגין שוק שמאלי. כעת מבקשים הנתבעים להתיר להם להביא ראיות לסתור קביעה זו ולהורות על מינוי מומחה מהתחום האורטופדי לצורך קביעת שיעור נכותו של התובע.

בבקשתם ובתגובתם לתשובה, טוענים המבקשים כי הוועדה הרפואית לערערים, בהחלטתה מיום 22.3.11, לא התייחסה לפער שקיים בין הנכויות הזמניות המעידות על שיפור במצבו של המשיב לבין הנכות הצמיתה העומדת במגמת עליה תוך שהיא מתבססת על תקנות שונות וזאת מבלי להסביר כלל את השינוי החל בקביעתה. בנוסף, החומר הרפואי אודות עברו הרפואי של המשיב לפני התאונה לא הובא בפני הוועדה ומשכך יש להתיר להם להביא ראיות לסתור קביעות אלו.

מנגד, טוען המשיב כי הערר הוגש ביחס לנכותו הצמיתה בלבד ומכאן שהנכויות הזמניות נותרו כפי שהיו מבלי שהוועדה הרפואית נדרשה לדון בהם. בנוסף דו"ח הוועדה מיום 22.3.11 אינו כולל נימוקים בדבר שינוי ההחלטה היות והועדה קיבלה במלואה את ההחלטה של הוועדה לעררים מיום 25.1.11 אשר פירטה את נימוקיה. כמו כן, בפני הוועדה הוגשו כל הכרטיסים הרפואיים של קופ"ח ומשכך גם כל מידע רפואי אודות עברו הרפואי הובא בפניהן גם כן.

סעיף 6 ב לחוק פלת"ד קובע לאמור: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." ההלכה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד, הנובעים בשל שני טעמים מיוחדים עליהם הצביע בית המשפט העליון: הראשון- טעמים משפטיים, כגון: אם נראה לבית המשפט שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני- טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה. בית המשפט התיר לא פעם להביא ראיות לסתור כאשר הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא או שלא שיקף את המצב הרפואי לאשורו.

ההשתלשלות הדיונית בפני הועדות הרפואיות של המל"ל פשוטה למדי ולא מצאתי בה כל חריג מהמקובל או הראוי. הועדה שהתכנסה ביום 4.5.10 קבעה לתובע נכות זמנית ועדיין לא היתה מסוגלת לקבוע בעניינו ממצא קבוע. הועדה שהתכנסה ביום 14.9.10 (כשבועיים לפני תום תקופת הנכות הזמנית) קבעה נכות זמנית אחרת. על החלטות אלה בדבר הנכויות הזמניות לא הוגשו ערעורים. לקראת תום תקופת הנכות הזמנית, התכנסה ביום 14.12.10 והעדה הרפואית בפעם השלישית. כעת מצאה שיש בחומר שבידיה בסיס מספיק לקביעת נכות צמיתה – וכך החליטה. על קביעה זו הגיש התובע ערר. הדיון הראשון בערר התקיים ביום 25.1.11. הדו"ח שהופק בישיבה זו מפורט מאוד וכולל תשתית מספקת על דרך החיוב למסקנות העתידיות. בסיום אותו דיון עדיין לא התקבלה החלטה בערר, שהתקבל רק אחרי ישיבה נוספת ביום 22.3.11. לכן נקבעו לתובע אחוזי נכות קבועה שונים משנקבעו קודם – וגם לפי סעיפים שונים שצוינו קודם. מעצם קבל הערר עולה שערכאה מוסמכת מצאה שהקביעות הקודמות אינן נכונות – ואין צורך להסביר במפורש (כטענת המבקשים) "כיצד יתכן" שהנכות הקבועה עולה על הנכות הזמנית (שנקבעה ופגה ללא ערר הרבה וקדם). הפער בין החלטות הועדות השונות עולה במפורש מההבדל בממצאיהן – כפי שפורטו בדו"ח הועדה מיום 25.1.11. למעשה, נימוקי ההחלטה ביום 22.3.11 פשוט פורטו כבר בישיבה הקודמת ולא היה צורך לחזור עליהם (ואף לא "לנמק" מדוע המסקנות כה שונות ממסקנות הועדות הקודמות). אשר על-כן לא מצאתי שיש ברצף ההחלטות של מל"ל אי תקינות או חריגה כלשהי מהצפוי כאשר ערכאה מבררת ערר ומקבלת אותו.

מעיון בתיעוד של ישיבות הועדות עולה שאין גם חשש, שהן לא היו מודעות לעברו הרפואי של התובע. בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 22.3.11 צוין כי כל המסמכים הרפואיים בתיק הועמדו בפניה במתן החלטה זו. מסמכים אלה אכן כללו את הכרטיסים הרפואיים של קופ"ח. עם זאת, לא צוין האם כרטיסים אלו מתעדים את טיפולו הרפואי לאחר התאונה בלבד או שמא גם לגבי מצבו הרפואי לפני התאונה באשר לשבר בעצם הבריח ולבלטי דיסק בגב אשר גרמו לשינויים ניוונים בגב התחתון ובעמ"ש מותני. עם זאת, מהחלטת הוועדה מיום 14.12.10 עולה כי הוועדה ידעה על עבר רפואי בגבו התחתון של התובע, כפי שמצוין במפורש בעמוד הראשון להחלטה. כמו כן, ניתן לראות כי הוועדה נתנה על כך את הדעת בקובעה כי לא נגרמה לו נכות צמיתה בגב עקב התאונה וממילא יתר הנכויות שנקבעו לא נוגעות כלל לגבו של התובע ממנו סבל לפני התאונה. משכך אין מקום לחשש שהביעו המבקשים, שהחלטות המל"ל ניתנו ללא מודעות לעברו הרפואי של התובע.

לאור זאת הבקשה נדחית. הצדדים יגישו תחשיבי נזק כדלקמן: התובע תוך 21 יום, הנתבעים תוך 21 יום אח"כ הצעה תשלח לצדדים. ת"פ 3.6.12.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: