גוסנוב נ' ירמיאייב(אסיר)

פסק דין

לפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. הנתבע, מר רוסלן ירמיאייב (להלן: "הנתבע"), הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שעניינן חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק הנ"ל ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל. במהלך האירוע נושא כתב האישום (להלן: "האירוע") נפצע התובע, מר מרט גוסנוב (להלן: "התובע"). עובדות האירוע, תוארו בהכרעת הדין כלהלן:

"בתאריך 23.1.10 סמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר, הגיעו הנאשם (הוא הנתבע בענייננו- הוספה שלי- ו.מ) וחבריו למועדון "מרילין" שבעמק חפר (להלן: "המועדון"). הנאשם אחז בידו חפץ חד, כאשר חבריו התעמתו עם המאבטחים בכניסה, אשר סירבו לאפשר לו ולחבריו להיכנס למועדון. במסגרת העימות, החליפו הצדדים מהלומות. אגב העימות, איים הנאשם על המאבטחים, כי יחתוך את פניהם באמצעות החפץ החד שבידו ויגרום למותם. בתוך כך, אחד מחבריו השליך לעבר המאבטח ויאצ'יסלב מזורקביץ' (להלן: "המאבטח ויאצ'יסלב") אבן גדולה אשר פגעה בידו וגרמה לו לשבר. המאבטח ויאצ'יסלב טופל מאוחר יותר בבית החולים. מיד לאחר מכן, עזבו הנאשם וחבריו את המקום.

 שעה קלה לאחר האירוע המתואר, שב הנאשם בגפו לפתח מועדון, כאשר ראשו ופניו מכוסים בכובע גרב ובכליו אקדח מסוג "ברטה", טעון במחסנית (האקדח נגנב מבעליו כשנתיים קודם לכן). הנאשם התקרב אל המאבטחים, אשר עמדו בפתח המועדון ומסביבם אנשים נוספים, כיוון אליהם את האקדח וירה לעברם לפחות 6 יריות, ממרחק של מטרים בודדים. קליע אחד חדר לנעלו של המאבטח ויאצ'יסלב ונעצר בסמוך לכף רגלו, מבלי שפגע בה. קליע אחר חדר לברך ימין של מאבטח בשם מרט גוסונוב (להלן: "המאבטח מרט") (הוא התובע בענייננו- הוספה שלי- ו.מ), אשר הובהל לבית החולים, שם טופל והקליע הוצע מברכו באמצעות ניתוח.

משאזלו הכדורים במחסנית האקדח, חדל הנאשם את הירי. מיד לאחר מכן, השתלטו עליו המאבטחים, תוך שנאבקו בו ובתוך כך, צעק לעברם הנאשם, כי אינם יודעים מיהו אביו וכי בעתיד ייפגעו. כתוצאה מהמאבק, נגרמו חבלות בפניו של הנאשם, וכן שברים באפו".

על יסוד הרשעתו בעבירות שלעיל ובמסגרת הסדר טיעון שהושג בין המאשימה לבין הנאשם – הנתבע כאן, נגזר דינו של הנתבע למאסר בפועל לתקופה של 46 חודשים ועונשים נלווים אחרים ובנוסף, חויב לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪, אשר לא שולם עד עצם היום.

בתביעה זו, עתר התובע לפצותו בגין נזקיו עקב מעשה התקיפה והחבלה שביצע בו הנתבע.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.

התובע, יליד 1965 נחבל כאמור בברכו, כתוצאה מחדירת קליע עקב ירי הנתבע לעברו. לפי חוות דעת מומחה בתחום כירורוגיה – אורטופדית, ד"ר לאנה גיל, מטעם התובע, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% וכן, הופעלה תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה, מכוחה הוסיף המומחה שיעור של 5% לנכות התובע ובסה"כ העמיד את נכותו על שיעור של 15%.

התובע טען בסיכומיו כי כתוצאה מהאירוע פניו טולטלו ונגרם לו נזק בעטיו נזקק לטיפול מקיף בשיניו. אין לכך תימוכין בחומר הראיות.

עובר לאירוע התקיפה והחבלה, עבד התובע כמאבטח בחברת "חרס ירון שמירה בע"מ", וכן בעבודות שיפוצים בחברת "אלברט טקנג'י עבודות בנייה בע"מ". עקב פציעתו, אושפז התובע לאורך תקופה בת 3 חודשים וכן, נשלח לטיפולי פיזיותרפיה.

התובע טוען, כי עקב פציעתו ונכותו, הוא נאלץ לחדול מעבודתו כמאבטח והוא ממשיך, חרף קשייו הפיזיים, בעבודות השיפוצים. לשיטתו, בשל נכותו הרפואית נבצר הימנו להמשיך ולעבוד כמאבטח לנוכח כאביו ומגבלות התנועה בברך ימין, בעטיים הוא מתקשה לבצע עבודה הדורשת מאמץ פיזי. את נכותו התפקודית העמיד התובע על שיעור הזהה לנכות הרפואית שנקבעה לו, של 15%.

התובע פירט את ראשי הנזק שנגרמו לו ובכללם, הפסד כושר השתכרות, כאב וסבל, עזרת צד ג', כיסוי הוצאות רפואיות לרבות הוצאות שיקום שיניו ופיצויים עונשיים. את סכום הפיצוי הגלובאלי העמיד התובע על סך 865,892 ₪ (בניכוי תגמולי המל"ל בסך 21,018 ש"ח).

הנתבע גרס, כי לא הוכחה הפגיעה הנטענת בכושר השתכרותו של התובע וביכולתו לעבוד. למצער, טען, כי התובע אמד את נזקיו על דרך ההגזמה. הנתבע הפנה אל סיכום מחלה שהוצא לתובע בביה"ח "לניאדו" ביום 26.1.10, שם נכתב כי הלה שוחרר מביה"ח במצב כללי טוב כשהוא "הולך חופשי". הנתבע הטעים, כי בניגוד לאמור בסיכומי התובע, הרי שכתב האישום לא ייחס לו גרימת חבלה בפניו של התובע. משכך, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מעשי הנתבע לפציעה הנטענת בפניו של התובע ועל כן, אין הוא נושא לטענתו באחריות לפיצויו בגין ראש נזק זה. הנתבע ביקש להתחשב בתקופת המאסר אותה הוא מרצה, במצבו הכלכלי הרעוע על רקע היותו אסיר וכן בנסיבותיו האישיות, היותו אב לשלושה קטינים. על יסוד האמור, עתר לדחיית התביעה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ומכוח הסמכות הקנויה לי לפסוק על דרך הפשרה, אני מורה לנתבע לפצות את התובע פיצוי בסך 400,000 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג סיון התשע"ב, 03 יוני 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: