גונן נ' מכלוף ואח'

פסק דין

1.התובענה נסבה אודות טענת התובעת 1, לפיה הנתבעים, הגרים בצמידות לביתה, גורמים לה מטרד בכך ששלוש נורות שהתקינו על הקיר הצפוני של ביתם, מאירים ישירות לתוך ביתה ומסנוורות אותה, ולכן מהווים מטרד "בלתי נסבל" כלשונה.

לטענתה, פנתה התובעת 1 לנתבעים במשך שנה תמימה בענין זה, לשווא.

2.הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את טענות התובעת 1. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, אינג'. ד"ר א. דומן, אשר הגיש חוו"ד מומחה מיום 19.3.13. בדיון שהתקיים היום, הוסכם כי יינתן פסק דין, המחייב את הנתבעים "לפעול בדייקנות, בהתאם לחלופה הראשונה בחוו"ד המומחה, מיום 19.3.13, ללא דיחוי" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 31-32).

עוד הוסכם כי סילביה וזיגי דוראני, שהגישו בקשה להצטרף כתובעים נוספים, יצורפו ככאלה, וחיוב הנתבעים כאמור יהא גם כלפיהם, כאשר הצדדים יטענו לענין הוצאות המשפט (בהקשר זה אציין כי כבר הוגשו בקשה ותגובה בנושא).

3.בהחלטתי בדיון הוריתי על צירוף סילביה וזיגי דוראני כתובעים נוספים כאמור. כפי שהוסכם בין הצדדים, ניתן בזאת פסק דין, המחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לפעול בדייקנות בהתאם לחלופה הראשונה בחוו"ד המומחה ד"ר א.דומן מיום 19.3.13 המצויה בתיק, קרי "הוספת תושבת מתכת שתטה את המנורה כלפי מטה, באופן שרק השביל יואר (מבלי להאיר מעבר לזאת)", והכל בהתאם לאיור מס' 3, אליו מפנה הקטע לעיל שצוטט מחווה"ד, בעמוד 6 לה.

הנתבעים יפעלו בהתאם לאמור, כמוסכם, ללא דיחוי ולא יאוחר משבעה ימים מקבלת פסק הדין.

4.וכעת להוצאות המשפט. אשר לתובעים שצורפו, סילביה וזיגי דוראני, הרי שאלה צורפו רק עתה, ולכן אין מקום לפסוק לזכותם הוצאות, מה גם שאין כל בקשה בהקשר להם.

5.אשר להוצאות המשפט במערכת היחסים בין התובעת 1 לנתבעים.

עיינתי בכתבי הטענות, בתמונות שצורפו, וכן בבקשה לפסיקת הוצאות ובתגובה שהוגשה מטעם הנתבעים.

מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי אינו יכול לקבוע בדבר נכונות או אי נכונות התלונה בדבר סנוור, אך קבע גם ש"ייתכן שבמקום קיימת תופעה משולבת של סנוור ישיר וסנוור מטריד בעיניה ועל פי תחושותיה של עו"ד אורנה גלזן גונן" (סעיף 2.3 לחוות הדעת).

בבקשה לפסיקת הוצאות מפרטת התובעת 1 את השתלשלות העניינים, פנייתה לנתבעים טרם הגשת התביעה וכן את החלטת ביהמ"ש מיום 31.10.12 בה צוין כי לאחר שתתקבל חווה"ד, יוחלט מי מהצדדים ישפה את משנהו בקשר להוצאות המומחה. התובעת 1 מציינת כי שילמה למומחה 2,401 ₪. בנוסף עותרת התובעת 1 לתשלום האגרה בסך 633 ₪ וכן לשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. כמו כן, עותרת התובעת 1 לשכר בגין שני ימי הדיונים בסך 2,000 ₪.

6.המשיבים בתגובתם מתנגדים לחיובם בהוצאות, מכחישים את קיומו של המטרד ומזכירים כי שילמו אף הם למומחה ביהמ"ש סכום זהה לזה ששילמה התובעת 1. הנתבעים מפנים לדברי המומחה כי תלונת התובעת 1 סובייקטיבית, וכי יש להתחשב בנכונותם לקיים את קביעת המומחה. עוד נטען שההוצאות הנדרשות אינן סבירות.

7.אכן, צודקת התובעת 1 בטענתה כי ככלל, זכותו של בעל דין שזכה לקבל את הוצאותיו הריאליות. זהו כלל, אך כמובן כל תיק ונסיבותיו. מומחה ביהמ"ש לא קבע כי מבחינה אובייקטיבית פעולות הנתבעים גורמות למטרד לתובעת 1, או לסנוור שאינו מגיע כדי מטרד, וציינתי את דבריו בהקשר זה לעיל.

זאת ועוד, הנתבעים הביעו הסכמה לפעול בהתאם לקביעת המומחה, ובכך חסכו את הצורך בקיום הליך הוכחות, דבר שהיה מכביר הוצאות נוספות על הצדדים.

בנסיבות אלה, וכן בהינתן העובדה שהתיק הסתיים בשלב מקדמי, ללא צורך בהגשת תצהירים, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: