גונן ואח' נ' הדר ואח'

החלטה

הבקשה :

בפני בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה.

המבקשת, הנתבעת והתובעת שכנגד, גורסת, כי יש מקום לחיוב בהפקדת ערובה.

אשר לתובעת 2 שהיא חברה בע"מ, גורסת המבקשת, כי יש לחייבה על פי סעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט-1999.

בהיותה חברה בע"מ שומה עליה להבטיח את הוצאות ההליך על דרך של הפקדת ערובה.

אשר לתובע 1, סבורה המבקשת, כי מצבו הכלכלי מחייב הפקדת ערובה להוצאות לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד-1984).

המבקשת מצביעה על כך שהמשיב 1 חסר יכולת הואיל ונפתח נגדו תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב, דבר אשר מעיד על מצבו הרעוע.

המבקשת נמנעה מלהתייחס בבקשתה, לתביעה עצמה ולסיכוייה.

התגובה:

המשיבים, התובעים, גרסו כי אין ממש בבקשה.

לשיטתם, מבחינה כלכלית המשיב 1 אומנם מצוי בתיק איחוד בהוצל"פ אולם דבר זה אינו אמור לעמוד לו לרועץ בבירור זכויותיו המשפטיות בהליך הנוכחי.

לטענתו, הוא נקלע למצב כלכלי קשה בשל לקוחות כגון המבקשת, שלא שילמו לו את המגיע לו.

בסעיף 2 לתגובה הוא אומר, כי חסימת דרכו לתביעה בגין חובות אשר חייבים לו: "הינה בבחינת הוספת חטא על עוון".

אשר לתביעה גופה, גרסו המשיבים, כי אין המדובר בתביעה קנטרנית אלא בתביעה המעוגנת בראיות הנתמכת בחוות דעת הנדסית.

עד כאן, התייחסה התגובה לבקשה לחיוב בערובה להוצאות מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד-1984).

בתגובה לא היתה התייחסות לבקשה לחיוב המשיבה 2 בהפקדת ערובה מכוח סעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט-1999.

הכרעה:

לאחר ששקלתי בדעתי, מסקנתי היא כי אכן אין מקום לחיוב התובע/משיב 1 בהפקדת ערובה להוצאות.

פרמטר של חיסרון כיס, אינו הפרמטר היחידי הנדרש לצורך חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות. יש להראות גם כי התביעה עצמה תלויה על בלימה וכי סיכוייה קלושים.