גונטה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט תעבורה מרכז בתיק ת"ד 485-02-13 ביום 27.1.2014 השופטת וישקין.

על פי עובדות כתב האישום, יוחסו למערער עבירות תעבורה שעניינן אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה- תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה,

נהיגה רשלנית – סעיף 62(2) ו38(2) לפקודת התעבורה,

גרימת נזק – תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

העבירות בוצעו ביום 25.3.2012.

העונש שגזר בית המשפט :

קנס בסך 1500ש"ח, פסילה בפועל לתקופה של 8 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית,

הופעל בחופף עונש פסילה על תנאי בן 3 חודשים מתיק 2618-01-11 מיום 21.3.2012 בחופף,

5 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע.

בנימוקי הערעור טוען בא כח המערער:

1. למערער הוצע הסדר טעון במסגרתו יודה בביצוע העבירות, יורשע, תוארך הפסילה על תנאי מתיק 2618-01-11 ויוטל קנס בסך 1200 ₪.זאת לאור נסיבותיו החריגות האישיות.

הצעה זו הוצעה על ידי לשכת תביעות שפלה.

2.ביום 26.6.2013 התייצב המערער לדיון בבית משפט תעבורה פתח תקוה, במעמד הדיון הוברר למערער, כי לשכת תביעות פתח תקוה חזרה בה מההסדר שהוצע על ידי לשכת תביעות שפלה.

המערער ביקש להיוועץ עם עורך דין, נוכח כך הדיון נדחה ליום 21.1.2014.

3.ביום 21.1.2014 התייצב המערער עם עורך דינו, הודה בביצוע העבירות המפורטת בכתב האישום, תוך שהוא מסתמך על הסדר הטעון שהוצע לו העונה על הגדרת הבטחה שלטונית.

טעה בית משפט משגזר עונש שונה מזה שהוצע בהסדר הטעון. ובכך שלא נתן משקל ראוי להבטחה שלטונית.

4. טעה בית משפט משלא נתן משקל להודאת המערער ולחיסכון בזמן שיפוטי.

5. טעה בית משפט משלא נתן משקל נסיבות אישיות של המערער, לבעיותיו הרפואיות, לבעיותיו הרפואיות של בנו, הסובל מנכות בשתי רגליו, (המל"ל קבע לבן נכות בשיעור 128%) בשעה שהמערער הוא המסייע לבן. כך , לא ניתן משקל להיותו של המערער מפרנס יחיד, ובהעדר רשיון נהיגה עשוי לאבד את מקום עבודתו.

6. טעה בית משפט משנתן משקל להרשעת המערער בעבירה של נהיגה בשכרות ונגזר דינו רק 4 ימים לפני בצוע העבירות נושאות ערעור זה.