גונדיה ואח' נ' מנסור

פסק דין

ההליך דנן המשך להליכים שבין התובעים לבין הנתבע.

התובעים זכאים להרשם כבעלים של חלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 68 בגוש 7766. המקרקעין מצויים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של עיריית טירה ( להלן- המקרקעין ).

התובע גונדיה מוחמד חוסני חתם ביום 01.06.2003 על חוזה שכירות (כמשכיר) עם הנתבע (כשוכר) לפיו הנתבע שוכר מהתובע 1,000 ₪ מ"ר מן המקרקעין לתקופה של 10 שנים המתחלקת לשתי תקופות של 5 שנים.

הראשונה – החל מיום 01.06.2003 וכלה ביום 01.06.2008.

השניה – החל מיום 02.06.08 וכלה ביום 02.06.13.

על המושכר נבנה מבנה בן 2 קומות וסככה בשטח של 120 מ"ר.

המושכר משמש לנתבע כמסגרייה וייצור נגררים.

דמי השכירות לתקופת השכירות הנוכחית הינם 1,700 $ לשנת שכירות לפי השער היציג בבקר יום התשלום.

בכתב התביעה שבכותרת עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 1,700 $ לפי ערכם ביום 01.12.10, היינו 6,230 ₪.

התובע טוען כי בהגיע המועד החוזי המוסכם, קרי 01.12.10, הנתבע לא שילם את המגיע ממנו ורק לאחר 30 יום המציא לו שיק על סך 5,416 ₪.

התובע ממשיך וטוען כי כשהבחין שסכום השיק אינו תואם את חישוביו קרי 6,230 ₪ החזיר את השיק למושכו.

הנתבע מאריך ומפרט בכתב הגנתו כיצד התובע יורד לחייו והכל במטרה לגרום לכך שיעזוב את המושכר חרף העובדה שנותר לו עוד זמן מה להשאר בו עפ"י חוזה השכירות.

הנתבע מודה בסע' 12 לכתב ההגנה כי שלח שיק בסכום הנמוך כפי שתואר בכתב התביעה,

814 ₪ = 5416 – 6230 ₪.

הנתבע טוען כי לא סתם הפחית את הסכום אלא שלח מכתב הסבר מצורף, לפיו הוא מקזז 814 ₪ סכום השווה לסכום ששלם התובע לחברת החשמל לבקשת התובע עבור חנות של התובע.

לפיכך מבקש הנתבע לדחות את התביעה נגדו.

הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 13.09.2011 ובה חזר התובע על טיעוניו שבכתב התביעה תוך שהוא בוחר להתעלם מטענת הקיזוז.

הנתבע הניח את הבעיה על השולחן וספר כי התובע משכיר חלק אחר מהמקרקעין לאדם אחר. אותו אדם נהנה מחשמל שעליו שלם הנתבע ולכן הנתבע בצע את הקיזוז של 814 ₪.

משנשאל הנתבע לשמו של אותו אדם אחר השיב כי מדובר בעאזם נאסר. כיוון שכך הודיע הנתבע כי היום הוא מחובר בדרך אחרת לחברת חשמל שלא באמצעות התובע.