גומניוק נ' סרור

פסק דין

1.ב – 28/2/13, או בסמוך לכך, רכשה התובעת מהנתבע, שהינו הבעלים של חנות רהיטים המצויה בעכו העתיקה, מזנון, שולחן סלון ושתי שידות (להלן: "הרהיטים") ושילמה לנתבע, בתמורה, סכום כולל של 2,100 ₪.

2.לטענת התובעת, משסופקו לה הרהיטים היא שמה לב "שכל הרהיטים עם פגמים" ולכן סירבה לקבל אותם, אולם מוביל הרהיטים אמר לה שהוא אינו יכול להחזיר את הרהיטים והשאיר אותם בביתה. היא התקשרה לנתבע ואמרה לו שאינה מוכנה לקבל את הרהיטים עם הפגמים והוא הבטיח "שבעוד יומיים הוא יגיע לסדר את העניין", אולם הוא לא הגיע. שוב התקשרה אליו, והוא אמר לה כי יגיע למחרת, אולם גם הפעם לא הגיע. היא התקשרה אליו פעם נוספת ובפעם הזו אמר לה שאינו מוכן להתייחס לתלונות שלה.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 6,000 ₪.

3.לטענת הנתבע, התובעת קנתה את הרהיטים מתצוגה, ולכן הם נמכרו לה בחצי מחיר. היא בחרה את הרהיטים מתוך התצוגה לאחר שראתה אותם ואת מצבם. לכן הוא עותר לדחות את התביעה.

4.בישיבת יום 8/9/13 שמעתי את עדויותיהם של התובעת, של הנתבע ושל בנו מר אלי סרור (להלן: "אלי") , אשר מכר בפועל את הרהיטים לתובעת.

לאחר ששקלתי בעניין, אני מקבל גירסתו של אלי לפיה התובעת בחרה את הרהיטים מתוך התצוגה שבחנות.

מדברי התובעת עולה כי הפגמים אותם גילתה ברהיטים הם "שריטות ומכות בכמה כיוונים". סביר להניח שאלה היו קיימים גם כאשר הרהיטים היו בחנות והתובעת בחרה אותם מתוך התצוגה והתובעת יכלה לראות אותם. בכל מקרה, אין זה דבר חריג שריהוט הנמצא בתצוגה בחנות רהיטים יישרט ו/או יקבל מכה כזו או אחרת ומי שקונה ריהוט מתצוגה מסתכן בכך שפגמים כאלה יתגלו על הריהוט. לכן אני סבור שבעניין זה אין לתובעת להלין אלא על עצמה על כי לא בדקה את הרהיטים היטב בטרם החליטה לרכוש אותם.

עוד עולה מדברי התובעת כי "המגירה של השולחן נפלה ואי אפשר להכניס אותה". אין חולקין שזהו פגם שלא ניתן היה לראותו כאשר השולחן נמצא בחנות בתצוגה ועל הנתבע היה לתקן פגם זה או להחליף את השולחן, אם פגם זה אינו ניתן לתיקון.

אני מאמין לתובעת כי היא ו/או בעלה שוחחו טלפונית מספר פעמים עם הנתבע ו/או עם בנו וכי פעמיים הובטח להם שיגיעו להסדיר את העניין והיא ובעלה המתינו בבית פעמיים לבואו של הנתבע או של בנו ובשל כך נעדרו פעמיים מהעבודה.

5.מאז שסופקו הרהיטים לתובעת ועד היום חלפו קרוב ל – 7 חודשים. מאחר שמדברי התובעת עולה כי היא משתמשת ברהיטים, איבדה התובעת את זכותה לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את התמורה ששילמה, גם אם הודיעה לנתבע – ואני מאמין לה בעניין זה – כבר ביום בו סופקו לה הרהיטים על סרובה לקבל את הרהיטים (תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א – 2010). יחד עם זאת, אני סבור שהיא זכאית לפיצוי על הפגם בשולחן ועל אובדן שני ימי עבודה, שלה ושל בעלה.

בנסיבות העניין, אני מעריך את הפיצוי לו זכאית התובעת בסכום של 1,500 ₪, נכון להיום.

6.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ ובנוסף הוצאות משפט בסך 500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: