גומייד נ' י.ש.ע. תכנון תנאים סוציאלים 1988 בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו של התובע בשל תאונת דרכים מיום 14.2.2005 (להלן: "התאונה").

אין חולק בין הצדדים כי תאונה אירעה אך הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות אירוע התאונה ועל מי מוטלת האחריות לאירועה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת גובה הנזק.

בזמן אירוע התאונה היה נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") נהג משאית פול-טריילר הנמצאת בבעלות נתבעת מס' 1 מעבידתו. נתבעת מס' 3 הייתה מבטחת המשאית בביטוח צד ג' בעת אירוע התאונה.

התובע העיד לפני כי ביום התאונה נסע באזור התעשייה בנשר וביקש לפנות ימינה לכביש המוביל ומשתלב עם הכביש הראשי המקשר בין צומת לב המפרץ לצומת יגור באזור חיפה. תוך כדי השתלבות ימינה לטענתו נכנסה בו משאית הנהוגה על ידי הנתבע. עוד טען כי לא ראה את המשאית לפני שפגעה בו.

הנתבע לעומת זאת העיד כי ביום התאונה נסע בנתיב בו נסע התובע וביקש אף הוא לפנות ימינה לאותו כיוון נסיעת התובע. מאחר ונהג במשאית גדולת מימדים כ- 20 מטר אורך בטרם פנה ימינה גלש לצד שמאל על מנת להרחיב את הסיבוב ואז כשהסיט את ההגה ימינה הרג מכה. כשירד מהמשאית הבחין כי רכב התובע נפגע מפינה ימנית קדמית של המשאית (בפינת הקבינה) ומכאן הסיק כי התובע השתחל ברכבו מימין המשאית בעת שזו גלשה לצד שמאל על מנת להרחיב את הסיבוב עוד. עוד מסר עד זה כי בטרם ביצע פעולות אלו אותת על כוונתו לפנות לימין.

לאחר ששקלתי את העדויות נחה דעתי כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעים. הנתבע סתר את עצמו בעדותו לפני כאשר בתחילה אמר כי גלש קמעא לנתיב שהיה משמאלו על מנת להרחיב את הפניה לימין. אולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי בצד ימין של הכביש ישנו מעקה בטיחות ואין שול לכביש ולעובדה כי רכב התובע הספיק להשתחל ולהגיע עד לקצה הקדמי של המשאית ואז אירעה התאונה כאשר הנזק ברכב התובע הינו על פי תמונות הנזק בפינה שמאלית אחורית. עובדה זו מלמדת כי המשאית ברובה הייתה בנתיב השמאלי ומשם ביקש הנתבע לפנות ימינה.

יתרה מכך, קביעתי האחרונה מלמדת כי הנתבע אינו אמין ורק כשהועמד על אי סבירות גרסתו הוא מצא לנכון לתקנה ולהודות כי ייתכן והסטיה שמאלה הייתה יותר גדולה. בשים לב לכך אינני מקבל את גרסתו כי אותת בטרם פנה ימינה.

בנוסף הנתבע העיד לפני כי לא ראה את רכב התובע לפני התאונה. אילו הסתכל הנתבע במראה היה בודאי אמור להבחין בו ולכן גם בעניין זה התרשל הנתבע.

בשים לב לכך אני קובע כי הנתבע אחראי לאירוע התאונה והנתבעת מס' 1 אחראית מכח אחריותה השלוחית כמעבידתו.

באשר לאשם התורם יש להשית על התובע אשם תורם מזערי. התובע בעדותו מסר כי לא הבחין במשאית בכלל משמע כי לא שם לב לנעשה סביבו. אני סבור כי המשאית אשר ביקשה לפנות ימינה בודאי בשל מימדיה עשתה זאת באטיות כאשר על פי התמונות שהוצגו לפני מדובר בפניה חדה. לכן היה על התובע להבחין המשאית הפונה ימינה. לכן אני מטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 10%.

דין התביעה כנגד נתבעת מס' 3 להידחות מאחר והנזק המלא הנתבע נופל מההשתתפות העצמית.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 4289 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 14.2.2005 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף יישאו הנתבעים 1 ו- 2 בהוצאות משפט בסך של 1500 ₪.

התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: