גולי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בתיק גמ"ר 7815-10-10 (בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה) בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים ובנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם כאשר פגעה עם חזית רכבה בחלק האחורי של רכב סובארו שנסע לפניה. מעוצמת הפגיעה נדחף הרכב למעקה הבטיחות מימין הדרך, נהגו נפצע קשה ומת מפצעיו ונוסע ברכבו נפצע.

המערערת נידונה ל- 9 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לעשר שנות פסילה בפועל בניכוי תקופת הפסילה המנהלית, לששה חודשי פסילה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסכום של 10,000 ₪.

2.מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הרשעת המערערת ועונשי המאסר בפועל שהוטלו עליה, אך לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא, בראיות שהיו בפניו, בהכרעת הדין, ושמענו טיעונים מפי ב"כ המערערת, חזרה בה המערערת, בהמלצת ביהמ"ש באמצעות בא כוחה, מהערעור כלפי הרשעתה והיא עותרת לבטל את עונש המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בשל מצבה הרפואי הקשה כמתואר במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בימ"ש קמא ובפנינו.

3.לצורך הדיון בערעור קיבלנו חוות דעת רפואית של ד"ר אייל בן בסט משב"ס לפיה:

"במתקן הכליאה לנשים בשב"ס נמצאת רופאה בשעות היום 5 ימים בשבוע. בשעות הערב ובסופי השבוע נמצאים חובשים תורנים. כמו כן הרופאה זמינה לייעוץ טלפוני בשעות הערב ובסופי השבוע.

בשב"ס קיימת אפשרות לפיזיותרפיה נשימתית כמו גם למתן טיפול אנטיביוטי מניעתי, טיפול במשאפים ואינהלציות להם נזקקת גב' גולי.

ניתן להפנותה לקבלת טיפול באימונוגלובולינים בבית החולים כפי שמקבלת כעת.

ניתן לשמור על רצף הטיפול שקיבלה עד כה גם במסגרת שב"ס".

4.ב"כ המערערת הציג בפנינו מסמכים רפואיים באשר למחלת הריאות הקשה ממנה סובלת המערערת, שרגישה לקרדית אבק הבית, ומכתב של עו"ס המועצה האזורית דרום השרון, שמטפלת במערערת, שמתאר את תולדות חייה של המערערת. המערערת חלתה בגיל 15 במחלה כרונית חשוכת מרפא, היא מתקשה לנשום, מקבלת פעם בחודש מערכת חיסון מלאכותית בעירוי במסגרת אשפוז ומוכרת כנכה בשיעור של 76% ע"י המל"ל.

העו"ס כותבת כי התאונה קטעה תהליך שיקום גופני ונפשי ארוך שעברה המערערת, היא שקעה בדיכאון, התקשתה להתמודד רגשית עם תוצאות התאונה אך חזרה לתפקד למרות הקשיים על מנת להציל את עצמה.

לדברי העו"ס שליחתה של המערערת, שמבינה את משמעות המעשה וסובלת מכך, לבית הסוהר, תקטע תהליך שיקום של שנים שנעשה בעמל רב והיא חוששת לבריאותה הגופנית והנפשית בתנאי כלא.

5.ביום 11.7.13 הופיעה בפנינו קצינת המבחן, לבקשתה, וחזרה על נסיבותיה האישיות והרפואיות הקשות של המערערת, ועל שיתוף הפעולה של המערערת עם שירות המבחן בכל הקשור להשתתפותה בקורס לנהגים שהורשעו בעבירות תעבורה.

קצינת המבחן חזרה על התרשמותה לפיה שליחתה של המערערת למאסר תגרום לרגרסיה משמעותית במצבה לאור החוויות הקשות שעברה ויש להימנע מכך כדי שתוכל לגייס כוחות להתמודדות נוספת.

גזר הדין של בימ"ש קמא

1.דרגת הרשלנות בה נהגה המערערת עובר לתאונה נמצאת ברף הבינוני.

2.הקו המנחה את מדיניות הענישה הראויה בעבירה של גרם מוות ברשלנות הוא הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בגלל הפגיעה בערך העליון של קדושת החיים והצורך במאבק בנגע של תאונות הדרכים.

3.על ביהמ"ש להעדיף את האינטרס הציבורי של שמירה על ערך חיי אדם, עיקרון הגמול והרתעת הציבור והיחיד על פני נסיבות אישיות של המערערת.

4.בשיקלול נסיבותיה האישיות של המערערת, שעברה התעבורתי לא מכביד, שסובלת ממחלת ריאות כרונית, מקבלת טיפולים רפואיים ומוכרת כנכה בשיעור 76% ע"י המל"ל, כמתואר בתסקיר שרות המבחן, לא ניתן לקבל את המלצת שרות המבחן להטיל עליה מאסר בעבודות שרות וצו מבחן, שכן לא מדובר במקרה מיוחד שמצדיק סטייה מנורמת הענישה כך שלא יוטל על המערערת מאסר מאחורי סורג ובריח.

5.רמת רשלנותה של המערערת אינה נמוכה ונסיבותיה האישיות, גם אם אינן קלות, אינן חריגות באופן שמצדיקות סטיה מנורמת הענישה והיא תוכל לקבל את מלוא הטיפול הרפואי לו היא זקוקה במסגרת שב"ס.