גולדשטין נ' ארביב

פסק דין

הרקע והצדדים

1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 24.10.12, בתל אביב. כל אחד מהצדדים טען כי הצד האחר סטה ממסלול נסיעתו וגרם לנזק ברכב התובע.

2.לטענת התובע, הוא נהג במונית במסלול הימני בנתיב תחבורה ציבורית, כאשר הנתבע סטה ממסלול נסיעתו משמאל לתובע, באופן שהמגן הקדמי ברכב הנתבע פגע בצידו השמאלי של המונית וגרם לנזקים. הנתבע טען מאידך, כי נסע במסלול נסיעתו וכי התובע הוא שסטה שמאלה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, ולפיכך האחריות לתאונה ולנזקים בגינה, מוטלת על התובע לבדו.

3.בדיון שנערך בפניי העידו שני הנהגים וכן עד מטעם התובע, נוסע שהיה במונית בעת התאונה, והוא תמך בגרסת התובע לפיה המונית נסעה כל העת בנתיבה. הנתבע הגיש לבית המשפט תמונות של שני כלי הרכב המראות את הנזק למונית (נ/1) ואת מיקום סימן הפגיעה בחלקו הפנימי של המגן ברכב הנתבע (נ/2).

דיון והכרעה

4.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומהתמונות שהוגשו, ושמעתי את כלל העדויות, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך יש לדעתי לקבל את התביעה, כפי שיפורט להלן.

ראשית, עדותו של העד היתה מהימנה עלי. מדובר בעד אובייקטיבי שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט. העד הבהיר כי אינו יכול להסביר מדוע הוא משוכנע שהמונית לא סטתה מנתיבה, אך מיד לאחר מכן הבהיר כי "נסענו כל הזמן בצמוד למדרכה". מאחר והעד ישב ליד התובע ובצד המדרכה, ניתן לקבל גרסה זו כתיאור סביר והיא תואמת את המסקנה אליה הגיע העד.

שנית, התובע והעד הבהירו שניהם כי המונית עמדה בפני פניה ימינה, ובנסיבות אלה אין זה סביר כי התובע יסטה לנתיב השמאלי, ובמיוחד כאשר לגרסת הנתבע: "הנתיב היחידי שזז אותה שעה היה המסלול הימני של התחבורה הציבורית."

שלישית, מיקום הנזק במונית (המתחיל באמצע המונית) שנגרם מקצה המגן הקדמי ברכב הנתבע, מראה כי המונית נסעה מעט מאחורי הנתבע. רכב הנתבע היה גלוי לעיני התובע ואין כל סיבה סבירה לסטייתו לתוך רכב הנוסע לשמאלו ולפניו. להיפך: סביר יותר בעיני כי הנתבע הוא שלא הבחין במונית שנסעה מימינו ומעט מאחוריו או שלא העריך נכון את המרחק בין שני כלי הרכב.

רביעית, אינני מקבלת את טענת הנתבע כי "ברח" מהמונית כאשר הרגיש שהמונית פוגעת ברכבו, וזאת כאשר למגן המתכת המחובר לרכב הנתבע לא נגרם נזק של ממש שהיה בו כדי לגרום לנתבע לחוש את הפגיעה.

יתרה מזו, לא הוכחשה טענת התובע (והדברים שמסר הנתבע בעדותו אף תומכים בדברים אלה) כי לאחר התאונה נעצר רכב הנתבע כשהוא באלכסון בין שני הנתיבים השמאליים, וכי מסר לתובע כי "ברח" ממנו. לא היתה לנתבע כל סיבה לסטות באופן קיצוני שמאלה, אלא אם הבין שסטה ימינה מנתיבו, וביצע תיקון-יתר לשמאל.

5.בניגוד לטענת הנתבע, אני סבורה כי העובדה שבמגן הקדמי ברכב הנתבע ישנו סימן מהפגיעה בחלקו הפנימי, אינה מעידה כי המונית היא שסטטה מנתיבה. מיקום הסימון מלמד על כך שהמונית נסעה מהר יותר מרכב הנתבע, ואין מחלוקת על עובדה זו.

6.בשל מיקום הנזק המתחיל במרכז הדופן השמאלית של המונית, ומאחר והמונית אינה יכולה לנסוע הצידה, אני קובעת כי התאונה אירעה כך:

הנתבע סטה מעט מנתיבו (וייתכן שאף לא הרגיש בכך), כך שהפינה הימנית של המגן הקדמי של רכבו, נכנס לנתיב הימני בו נסעה המונית ופגעה בצדה השמאלי של המונית. מאחר והמונית היתה בנסיעה מהירה יותר מרכב הנתבע, הנזק נראה כשריטה הנמשכת לאורך צד שמאל של המונית שהעמיקה בהמשך, בשל המשך הסטייה של רכב הנתבע לנתיב נסיעת המונית.

6.בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי מוטל על התובע אשם תורם כלשהו.

הנזקים

7.    על  פי אישור ההפסדים וחוות דעת השמאי שצורפו לכתב התביעה, ובהעדר כל ראיה סותרת, אני מקבלת את הטענה לנזקים ישירים כדלקמן: 4,998 ₪ השתתפות עצמית בנזק, 495 ₪ דמי כינון הפוליסה ו- 1,755 ₪ בגין ירידת ערך.

8.לא צורפה כל אסמכתא לטענות התובע באשר לשווי ימי עמידת המונית, ובנסיבות אלה על דרך האומדנא, אני קובעת כי עבור כל אחד משני ימי תיקון המונית זכאי התובע לפיצוי בסך של 200 ₪, ובסה"כ – 400 ₪ עבור ימי השבתת הרכב.

9.הנזקים כאמור לעיל מסתכמים בסך של 7,648 ₪.