גולדשטיין נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 3.2.10 פסל קצין משטרה את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 60 יום. זאת, בשל החשש שהמבקש גרם לתאונת דרכים בכך שלא ציית לתמרור ב- 36 שהוצב בכיוון נסיעתו ופנה שמאלה וחסם דרכו של אופנוע שהגיע משמאלו וגרם לחבלתו של האופנוען בחבלות של ממש.

המבקש עותר לביטול הפסילה המנהלית. לטענתו, התאונה נגרמה אך ורק עקב נהיגתו הרשלנית של רוכב האופנוע אשר נהג במהירות עצומה שאינה מתאימה לתנאי הדרך וכפי הנראה תוך כדי עקיפה במקום אסור של מס' כלי רכב וביניהם אוטובוס.

המבקש מוסיף וטוען כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה מזה 16 שנים ורשומות לחובתו 3 הרשעות קודמות בלבד מסוג ברירת משפט. זאת, חרף העובדה שמתוקף עבודתו הוא "מבלה" שעות רבות בכל יום בכבישי הארץ. לטענת המבקש אופן נהיגתו במשך כל אותן שנים מלמד על שמירה קפדנית על החוק ונהיגה זהירה. עובדה זו ונסיבות התאונה מעידים כי הוא אינו מהווה סכנה למשתמשים בדרך.

המבקש טוען שקיימים עדים רבים שעדיין לא נחקרו ביחס לנסיבות התאונה.

יתרה מכך, המבקש טוען כי נפל פגם בהחלטת הקצין וזאת באשר הקצין פסל אותו בלא שקיים שימוע בו יהיה נוכח בא כוח המבקש וזאת מיד בתום חקירה ארוכה ודורסנית ממנה יצא המבקש במצב נפשי לא טוב.

המבקש ביקש לקיים את השימוע בליווי בא כוחו, אך הקצין סירב לכך ללא סיבה אמיתית. זימונו של המבקש לשימוע כלל לא נעשה כדין אלא לאחר שבא כוחו שוחח טלפונית עם הבוחן וביקש ללמוד על מצבו של הנפגע ורק אז ביקש הבוחן שהמבקש יסור לתחנה. פעולות אלה של הקצין מלמדות על כך שגיבש עמדתו מראש בלא שהיה מעוניין לשמוע את ב"כ המבקש.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מצויות בתיק ראיות לכאורה המספיקות לצורך הבקשה דנן לפסילתו של המבקש ומצדיקות כי בית המשפט לא יתערב בהחלטת הקצין וזאת בין היתר, בשים לב לפציעת האופנוען.

המשיבה טוענת שלא נפל פגם בעריכת השימוע באשר לא קיימת חובה לייצוג משפטי בהליכים שכאלה.

לטענת המשיבה נשקפת מסוכנות מן המבקש ועל כן, יש להותיר את הפסילה המנהלית על כנה.

דיון

מטרתה של הפסילה המנהלית היא להרחיק מן הכביש נהגים שיש חשש שהם עלולים לסכן את שלום ציבור המשתמשים בדרך.

מסוכנות זו נבחנת הן עפ"י חומרת העבירה המיוחסת למבקש וקיומן של ראיות לכאורה ביחס אליה והן עפ"י עברו התעבורתי כפי שהוא משתקף מהרשעותיו הקודמות.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה, עולה מתיק החקירה שהועבר לעיוני שפעולות החקירה טרם הושלמו ועדיין חסרות ראיות מהותיות ובפרט דו"ח של הבוחן שטרם נערך. יתרה מכך, עולה כי טרם נעשה אף ניסיון לחקור עדים רלוונטיים: כך למשל עולה מדו"ח הפעולה שערך סייר שהגיע למקום רס"ר עזרא נתנאל כי היה עד ראיה בשם אדרי יוסי שפרטיו לרבות מס' הטלפון הנייד שלו מצויים בתיק והוא ביקש ליצור איתו קשר כיוון שמיהר. בחומר הראיות לא מצויה כל אינדיקציה לכך שנעשה ניסיון לאתר את אותו עד ראיה ולגבות ממנו הודעה.

יתרה מכך, גרסתו של המבקש כפי שהועלתה בבקשה ולפיה האחריות לתאונה היא האחריות של האופנוע, הועלתה כבר בעת חקירתו במשטרה ובאותה חקירה ציין המבקש כי נסעו מצידו השמאלי רכב פרטי ואוטובוס הסעת ילדים של המועצה. מתברר שהמבקש אף הצליח עפ"י טענתו לאתר את נהג האוטובוס.

יצוין כי הראיה היחידה המצויה בתיק היא הודעת האופנוען הנפגע אשר נשאל האם נכון הדבר שנסעו לפניו או אחריו רכבים ואותו אופנוען לא שלל טענה זו אלא טען כי הוא איננו זוכר זאת.

הראיה היחידה כאמור המצויה בתיק בשלב זה, היא הודעתו של האופנוען, שכאמור לא שוללת את הגרסה של המבקש באופן מלא על אף שאותו אופנוען טוען בחקירה שהמבקש יצא מכיוון יפעת מבלי לתת לו זכות קדימה.

עוד יצוין בהקשר זה כי האופנוען טוען בחקירתו כי ראה את המבקש עוד לפני שפנה ובכל זאת לא הצליח לעצור ולבלום את האופנוע וזאת בנסיבות בהן עפ"י בדיקת שדה הראיה במקום מצא הבוחן כי קיים שדה ראיה של 188 מטרים.

האופנוען טען בחקירתו כי נסע במהירות של 80-90 קמ"ש כשהוא, כאמור, איננו זוכר אם נסעו רכבים לפניו או אחריו.

נוכח הגרסה שמעלה המבקש שכאמור לא נבדקה בשלב זה דיו, הריני סבורה כי ההודעה של האופנוען לבדה אין בה כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה מספקת לצורך פסילה למשך 60 ימים.