גולדשטיין-וסרמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה בתיק המ"ש 3650-10-11 מיום 6.11.11 (כב' סגנית הנשיאה וישקין), אשר דחתה בקשה להארכת מועד להישפט לצורך הסבת דו"ח.

ביום 9.10.11 הוגשה בקשה להארכת מועד להישפט כאשר עיקר הטענה שהמערערת שילמה דו"ח שבו מדובר על כך שלא צייתה לאור אדום שהיה ברמזור. כתוצאה מתשלום הודעת הקנס נזקפו לחובתה נקודות. לאמיתו של דבר, כך לטענת המערערת, לא היא נהגה ברכב אלא אביה.

המערערת המציאה לבית המשפט תצהיר שלה ושל אביה אשר מאמתים את הדבר. דהיינו, שאביה הוא זה שנהג במועד הרלוונטי.

בימ"ש קמא לא נעתר לבקשה להסב את הדו"ח על שם האב, שכן סבר כי קבלת הבקשה נוגדת את אינטרס הציבור ומהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה עולה כי המדובר בעבירה שנעברה לפני

כ – 10 חודשים, אין בבקשה הסבר לשיהוי, לא די בטענה כי אחר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. לטענת בימ"ש קמא המחוקק הביע דעתו המפורשת לבירור מחלוקת בעניין דו"ח קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה, אינטרס הציבור מחייב למסור לאזרח מסר חד משמעי לפיו קיימת חובה לעמוד במסגרת הזמנים הקבועה בחוק ובלשונו של בימ"ש קמא אין לאפשר "תכנית כבקשתך" ואין להשאיר בידי כל אזרח הזכות לבחור מועד פנייה לערכאות כראות עיניו. חריגה מעיקרון זה תהווה אפליה לרעה על שאר ציבור הנהגים אשר פעל כחוק ועמד במסגרת הזמנים אותו קבע המחוקק.

מעיון בבקשה שהוגשה לבימ"ש קמא עולה כי בגוף הדוח מצוין במפורש כי ייזקפו לחובת המערערת בגין העבירה 10 נקודות, לכן אין ממש בטענה שנטענה בסעיף 6 לבקשה שהוגשה לבימ"ש קמא לפיה למבקשת נודע אודות חיוב בנקודות בגין העבירה רק באמצעות מסמך שקיבלה ממשרד הרישוי ובו פירוט עבירותיה שכן כאמור עניין הנקודות צוין במפורש בדוח עצמו.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשמ"ד – 1982 קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין גזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ..."

בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.03) דן בתנאים הקבועים בסעיף 130 (ח) הנ"ל וקבע:

"התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו."

במקרה דנן, אין לקבל את טענת המערערת כי ידעה על הנקודות רק כאשר קיבלה הודעה ממשרד הרישוי שכן דבר החיוב בנקודות כבר היה כתוב בדו"ח ולכן אין לקבל את שנכתב בהודעת הערעור לפיו אי עמידה בזמנים נבעה מאי הידיעה כי תשלום הדו"ח יגרור פסילת רישוי.

אשר על כן, אינני סבור שנפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא אשר הסתמך על האמור בערעור פלילי 6610/10 שבו נכתב מפי השופט לוי:

"למבקש עמדה הזכות לקיים משפט כהלכתו ומטעמיו בחר לשלם את הקנס ועל כן הוא בבחינת מי שהודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. בנסיבות אלה וחרף הפגם המנהלי שבאי יידוע המבקש על מספר הנקודות שיזקפו לחובתו, אינני סבור כי נגרם לו עיוות דין אשר עשוי להצדיק ביטול הרשעתו".

במובחן מעניין ע"פ 6610/10 הנ"ל, במקרה דנן כפי שהובהר לעיל, לא היה כל פגם מנהלי שכן עובדת החיוב בנקודות נרשמה בדו"ח והמערערת הייתה אמורה לדעת על חיובה בנקודות ולכן גם מטעם זה אין לקבל את ערעורה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן והודע היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: