גולדמן נ' קיבוץ גבולות

החלטה

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי בשנים 1981-1986, בתקופה בה היתה חברת הקיבוץ הנתבע, עבדה כגננת בקיבוץ. בשנים 1986 – 1987 עבדה כמנהלת בית ספר ערב.

בשנת 1988 עזבה התובעת את הקיבוץ.

לטענת התובעת, בשנת 2010 ביקשה להסדיר את זכויותיה לקראת יציאה לפנסיה ואז גילתה להפתעתה כי במהלך השנים האמורות דיווח הקיבוץ כאילו היתה "בחופשה ללא תשלום" ועל כן לא נלקחו שנים אלו בחישוב הוותק של התובעת ובסכומי תשלומי הפנסיה.

לטענת התובעת במשך 5 מתוך 6 שנים בהם היתה חברת הקיבוץ היא לא רכשה זכויות פנסיוניות וכן וותק עקב הדיווח הכוזב של הקיבוץ.

הנתבע טוען, כי התביעה התיישנה.

בתגובה לטענת הנתבע, מציינת התובעת כי למעשה קיים הבדל בין שנות וותק פנסיוני ושנות וותק מקצועי המשפיעות על רכיב השכר. התובעת מבקשת להסביר בתגובתה, מדוע לא הבחינה משך השנים בחוסר הקיים בשנות הוותק, הנובע מהדיווח הלא נכון של הקיבוץ בשנים הנ"ל.

אף אם נצא מנקודת הנחה, לפיה יש לקבל תיאור הדברים המובא בתגובת התובעת, ואף אם יש בתיאור זה כדי ללמד, כי התובעת עצמה לא ידעה על כך שחסרות לה שנות הוותק הנוגעות לעבודתה בתחום החינוך במהלך שנות חברותה בקיבוץ, הרי שעדיין – חלה התיישנות על התביעה.

אי ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה, אינה מספקת לצורך הארכת תקופת ההתיישנות. לשם כך, יש לבחון האם יכולה היתה התובעת, בזהירות סבירה, לגלות עובדות אלו.

בהקשר זה, יש גם לתת את הדעת לפרק הזמן הארוך מאד, שחלף משנת 1988, מועד בו עזבה את הקיבוץ, ועד למועד הגשת התביעה.

מהלך שנים ארוכות אלו, היה בידי התובעת לברר, אילו רצתה, את שנות הוותק שנצברו לזכותה, ולגלות כי חלק מהשנים בהם היתה חברה בקיבוץ, לא נרשמו כשנות וותק לצורכי החישוב הפנסיוני. לא היתה כל מניעה לכך שהתובעת תברר, בכל עת, במשך כל השנים שחלפו, את העובדות הרלבנטיות, אילו רצתה, וזאת בדרכים פשוטות, כגון בפנייה למשרד החינוך.

במצב דברים זה, חלה התיישנות של עילת התביעה ועל כן דין התביעה להידחות.

התובעת תשא בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של הנתבע בסך כולל של 2,500 ₪. הסך האמור ישולם תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: