גולדוסר נ' כהנר ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקי רטיבות שנגרמו בדירת התובעת. התובעת והנתבעים מתגוררים באותו בניין מגורים; דירת התובעת מצויה מתחת לדירת הנתבעים.

התובעת טוענת שבחודש נובמבר 2011 היא גילתה שקיימת נזילת מים בתקרת חדר השינה בדירתה, והתברר לה שהנזילה נגרמה כתוצאה מדליפת מים ממושכת מברז מים שבדירת הנתבעים, דליפה בעטיה נגרמה רטיבות הן בתקרת חדר השינה והן בתקרת חדר הרחצה, הסמוכים זה לזה. בהמשך התפשטה הרטיבות גם לעבר הקירות, וטיח החל להתנפח ולנשור. אף שהנתבע הודה שהיתה דליפה מברז מים בדירתו, ואף שהוא עצמו תיקן את הדליפה, הוא סירב לתקן או לשאת בעלות תיקון הנזקים בדירת התובעת, וטען שעלות התיקון אינה עולה על 200 ₪.

לטענת התובעת אין ולא היה ביכולתה לשאת בעלות תיקון הנזקים, וכך היא נאלצת עד היום להתגורר בדירה, למרות הנזקים הקיימים, ולמרות ריח העובש העז. לאור זאת, על הנתבעים לפצותה על הנזקים דלקמן: סך של 8,813 ₪ עלות תיקון הנזק בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, סך של 928 ₪ עלות שכ"ט השמאי, וסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והסבל הרב שנגרמו לה.

הנתבעים מודים כי אירעה דליפה מברז שבדירתם, והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אף תיקן בעצמו דליפה זו. עם זאת, הנזק שנגרם בגין אותה נזילה הוא קל ערך, והתובעת מנסה להתעשר על חשבונם שלא כדין.

לטענת הנתבעים מדובר בבניין ישן ובו ליקויים רבים, לרבות היעדר איטום בקירות החיצוניים, והנזקים הנטענים נגרמו, אם בכלל, הן כתוצאה מאותם ליקויים, והן כתוצאה מאחזקתה הלקויה של דירת התובעת, ולא בגין הנזילה נשוא התביעה. הנתבעים טוענים עוד שבניגוד לטענת התובעת, דליפת מי הברז אירעה בחודש אוגוסט 2011, לא בחודש נובמבר, הנתבע גם הציע לתובעת לתקן בעצמו את נזקי הנזילה, אך היא ובניה סירבו לשתף עימו פעולה. הנתבעים סבורים כי עליהם לשאת אך ורק בעלות צביעת מחצית תקרת חדר השינה, ולא כל סכום מעבר לכך.

במהלך שמיעת הראיות, העידה התובעת, וכן העידו מטעמה שני בניה, והשמאי שערך חוות דעת לגבי היקף הנזק שנגרם. מטעם הנתבעים העיד רק הנתבע 1. בתום שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, ללא נימוקים. עם זאת, הגעתי למסקנה כי נכון יהא לפרט בפני הצדדים את עיקר שיקולי, אף שנוכח הסכמת הצדדים, אפרטם בקיצור רב.

טענות הנתבעים כי הנזקים להם טוענת התובעת יסודם בליקויים אחרים בבניין, ולא בנזילה שאירעה, לא הוכחו. טענות אלו אינן מגובות בחוות דעת מומחה או בראיות אחרות, והן מבוססות רק על עדותו וסברתו של הנתבע 1, שאינו מומחה לדבר. תביעת התובעת נתמכת בחוות דעת שמאי, השמאי נחקר על האמור בחוות דעתו, וזו לא נסתרה. יש גם לקחת בחשבון שמהראיות עולה כי מדובר בנזילה סמויה שלא התגלתה מידית, וכך, עד שהרטיבות התגלתה, הספיקו המים להיספג ברצפה ובחול תחתיה, ומשם לתקרות. לפיכך, הנזקים שנראו בתחילה לא שיקפו את מלוא הנזק, ולמרות שנזילה עצמה תוקנה, הרטיבות המשיכה (ראה חוות דעת משלימה מטעם השמאי, ת/2).

הטענות כי העלויות בהן נקב השמאי מוגזמות ומנופחות, אף הן אינן נתמכות בראיות ממשיות. הנתבע הציג שתי הצעות מחיר להוכחת טענותיו, אולם הצעות אלו אינן יכולות לבסס טיעון כי המחיר מנופח. מדובר בשני פליירים שהנתבע ליקט, לא רק שלא ברור מי עומד מאחורי הצעות אלו, אלא שמדובר בפרסומים גרידא ולא בהצעות מחיר קונקרטיות. הצעות אלו גם אינן מתייחסות לדירה הנדונה ולנזקים הספציפיים שאירעו בה, ולא ניתן ללמוד מהן דבר לגבי עלות תיקון הנזקים שאירעו.

עם זאת, אין להתעלם מכך שעד היום לא תוקנו הנזקים, והסכומים בהם נקב השמאי מבוססים על הצעת מחיר שהוצגה בפניו, ולא על סכומים שהוצעו בפועל. זאת ועוד. עיון בהצעת המחיר עליה מבסס השמאי את חוות דעתו, מעלה כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, הסכומים הנקובים בה כוללים מע"מ (ת/3).

יש גם לשקול את חלוף הזמן, ואת עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

בתום הדיון הודיע הנתבע כי הוא מוכן, אף היום, לבצע את התיקונים בדירת התובעת. לא מצאתי לנכון לאפשר לנתבע כיום להביא בעלי מקצוע מטעמו לשם תיקון הנזק. חלפו שנים, והתובעת זכאית לקבלת פיצוי על נזקיה. לא הוכח גם כי לנתבעים האפשרות לבצע את העבודות הדרושות, בעלויות פחותות.

בחנתי את מכלול הראיות ושקלתי בטענות הצדדים. בשים לה להסכמת הצדדים, על דרך הפשרה ומכוח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אני מחליטה לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות עדות השמאי בסך 600 ₪ בתוספת מע"מ, ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים, עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ד, 26 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: