גולדברג נ' אמסלם

החלטה

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר בת 107,169.45₪, בה עותר הוא לאכוף על הנתבע להשיב הלוואה שניתנה לו ביום 16/6/2009.

לכתב התביעה צורף נספח 1, היינו, העתק להשבת כספי הלוואה הנושא את התאריך הנ"ל בו מתחייב המבקש להחזיר למשיב 60,000 ₪ "במועד הקצר ביותר".

בין חתימת נספח 1 לבין הגשת התביעה חלפו כ- 4 שנים.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהירו המאשר, כי אכן חתום הוא על נספח 1 הנ"ל מבהיר, כי סכום התביעה כולל ריביות והצמדות ומציין, כי אין כל סימוכין לעניין הריבית וההצמדה שנוספו לקרן החוב.

עוד מצהיר המבקש, כי אכן התחייב להחזיר 60,000 ₪, אולם, בתצהירו פרשנות שונה מזו של התובע לפרק הזמן מיישום המתחייב מנספח 1: המועד הקצר ביותר הוא, עפ"י מצבו הכלכלי של המבקש.

ביום 12/11/2013 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו, אישר, כי הוא חייב לתובע 60,000 ₪, אישר, כי הוא חתום על נספח 1, לרבות, המחוק שם והתיקונים שנוספו בכתב יד.

כאשר נשאל מהו המועד הקצר ביותר ענה, "מתי שתהיה לי יכולת כלכלית להחזיר".

מן הדיון עולה תמונה לפיה, המבקש ביצע בעבור המשיב פעולות שונות בשוק ההון עפ"י בקשתו של התובע.

בשני מועדים עפ"י עדות המבקש אף החזיר למבקש תשלומים (פעמיים 5,000 ₪ ולאחר מועד חתימת נספח 1).

סיכומי הצדדים נשמעו ע"פ ובמסגרתם חזר על צד על עמדותיו, הנתבע, על כך שהסכום הנזכר בנספח 1 אינו כולל ריבית והצמדה וכי זו אכן הייתה כוונת הצדדים שעה שתיקנו את המסמך בכתב יד וכי הריבית וההצמדה שנקבעה ע"י התובע מדמה ריבית והצמדה של מוסד בנקאי.

מכל מקום, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים מעבר לקרן בת 60,000 ₪.

התובע פותח סיכומיו בקביעה נחרצת, כי מדובר בהגנת בדים, מציין, כי אין מחלוקת אודות החוב בן 60,000₪ וכי מעת שהוסכם בין הצדדים, כי התובע זכאי לקבל 60,000 ₪ זכאי הוא גם לריבית והצמדה.

בתשובת הנתבע מציין, כי לא התבקש פיצול סעדים, לא הוגשה בקשה לתקן את כתב התביעה, או ליתן פס"ד על חלק ממנה והמקום לעשות זאת לא אמור להיות בסיכומי התובע.

אין כל זכר להלוואה במועד המוקדם מיום חתימת נספח 1 הנ"ל ועובדה זו תומכת בעמדת הנתבע, כי התובע רק לאחר שהפסיד את כספו אותו הפקיד בידי הנתבע שכנע את הנתבע לחתום על פתק נספח 1 ומכל מקום לא הייתה בנמצא כל הלוואה קודמת בין הצדדים.

באשר למועד בו יחזיר הנתבע את 60,000 ₪ שאינם שנויים במחלוקת דבר הנתבע בפרשנותו, היינו, כאשר יוכל לעשות זאת מבחינה כלכלית.

נראה ,כי כל אחד מן הצדדים ראוי להישמע ביחס לחלק מטענותיו:

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע התחייב לשלם לתובע 60,000 ₪, כל שאר העובדות אלו השייכות לעניין ואלו שאינן שנויות במחלוקת.

הנתבע טוען, כי מתוך הסכום הזה החזיר כ- 10,000 ₪ אם כי לא צירף סימוכין כלשהם לטענה זו.

התובע טוען, כי קרן החוב נושאת ריבית והצמדה כפי שחישב וכפי שעולה מצרופות כתב התביעה.